לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• שובו של הנשיא בוהארי: ניגריה ניצבת בפני שורה של אתגרים פוליטיים וכלכליים נשיא ניגריה מוחמדו בוהארי חזר בסוף השבוע שעבר (ו') למדינתו לאחר ששהה בחופשת מחלה בת 51 יום בלונדון. חופשתו הארוכה הדאיגה רבים מתושבי המדינה אשר חששו שמצבו הרפואי לא יאפשר לו להמשיך בתפקידו, ועם חזרתו הודיע הנשיא בן ה-74 שהוא זקוק למנוחה נוספת בטרם יחזור לתפקד כנשיא מכהן. סגן הנשיא, יימי אוסינבג'ו, קיבל מבוהארי את סמכויותיו בהיעדרו – ועל פי האתר הבריטי Ibtimes קיבל תשבחות רבות על תפקודו, עד כדי "ספקולציות על כך שיוכל להחליף את הנשיא אם יהיה נבצר מלמלא את תפקידו".   העיתון החשוב Financial Times הביע ביקורת כלפי יכולתו של הנשיא החוזר למלא את תפקידו כראוי, כאשר ימים ספורים לפני שחזר נודע כבר על תאריך לבחירות שעתידות להתקיים בשנת 2019. החשש, לטענת כתב העיתון, הוא שברור לכולם שמצבו הרפואי של בוהארי לא יאפשר לו לרוץ לקדנציה נוספת, וכך שהשבועות והחודשים הקרובים יוקדשו לאינטריגות בין פוליטיקאים במקום לניהול נכון של המדינה. עוד כתב העיתון על אוסינבג'ו: "בהיעדרו של בוהארי הנשיא המחליף (..) נתן זריקת מרץ למדיניות הניגרית. במהלך כהותו  הקצרה נעשתה התקדמות רבה בתחום המדיניות של שערי מטבע זרים, תנאי ראשון שהיה צריך להתחיל איתו כדי להתקדם. בכהונתו כמחליף הממשלה הוציאה מסמך מבטיח, גם אם עב-כרס ומלא בסעיפים, על ההתאוששות הכלכלית שדרושה. אוסינבג'ו קיים ישיבות קבינט ארוכות, דבר שבוהארי לא עשה כלל, וכן הראה את פרצופו ברחבי המדינה ואפילו באזור הדלתא".   מה עומד כעת בפני ניגריה? בזמן היעדרו של הנשיא המכהן יצאו המונים לרחובות לאגוס ואבוג'ה במחאה על המצב הכלכלי במדינה: אחוז אבטלה גבוה, מחירי תרופות ומזון שעלו בשיעור ניכר, נגישות לקויה למערכות החינוך, וכן היעדר שירותים ציבוריים בסיסיים. ניגריה, ממעצמות הנפט הגדולות באפריקה, סובלת גם משני תהליכים שפגעו בהכנסותיה מייצוא: מחירי נפט עולמיים שירדו בשיעור ניכר, וכן מליציות חמושות אשר החלו לפעול באזור הדלתא ונלחמות מטעם אוכלוסיות באזור אשר לטענתן קופחו ואינן משתכרות מהנפט המצוי בשטחן. כמו כן נראה שבוהארי ימשיך במדיניות היד הקשה שנקט עד כה נגד שחיתות בשירות הציבורי, אחת מהבטחותיו העיקריות בקמפיין הבחירות שניצח. "הוא צריך להרחיב את המאבק נגד שחיתות ולהפוך אותו לחזק יותר. הוא צריך לשלוט מחדש על הניירה (המטבע המקומי – א.ר) כדרך לשלוט הן על היקף השחיתות ובאותה נשימה גם לשחרר את המטבע ממלחמות שערים פנימיות ובינלאומיות", אומר אבנזר אויטקין, המזכיר הראשי של ארגון מקומי הנלחם בשחיתות. לקרוא עוד >>

• ביטול הסנאט ושינוי הדגל הלאומי: מאוריטניה הצביעה בעד שינויים בחוקה מאוריטניה הצביעה בסוף השבוע שעבר (ה') בעד שורה של תיקונים לחוקה אשר יבטלו את הסנאט וכן ישנו את דגל המדינה, באופן אשר ייצג טוב יותר את הלוחמים על העצמאות מצרפת. הנוסח שאושר מתקן את החוקה אשר נותרה ללא שינוי מאז 1991 ומחליף את בית המחוקקים במועצות אזוריות. מפלגת השלטון, Union pour la République (UPR), הציעה בחודש שעבר לעצב מחדש את הדגל ולהוסיף לו פסים אדומים עליונים ותחתונים. הדגל החדש משתלב עם הדגל הנוכחי בצבע ירוק המסמל את דת האיסלאם הלאומית. ראשי המפלגה טענו השבוע ש"הפסים מסמלים את המאמץ וההקרבה שאנשי מאוריטניה ימשיכו להשקיע, גם במחיר דם, כדי להגן על הטריטוריה שלהם". לקרוא עוד >>

• דיקטטורים ובחירות: איך מערכות בחירות תורמות למשילות של דיקטטורים ביבשת? שלושה חוקרים מאוניברסיטת אוסלו בדקו לאחרונה 389 מערכות בחירות ב-259 מדינות דיקטטוריות, וניסו למצוא מכנים משותפים ביניהם. תוצאות המחקר, אשר פורסמו השבוע בוושינגטון פוסט, מוצאות שמערכות בחירות דווקא תורמות בטווח הארוך להמשכן של הדיקטטורות, אולם באותה נשימה לטווח הקצר הן עשויות לפגוע ולהדיר שינה מעיני המנהיגים. כך לדוגמא מתואר בכתבה שבפברואר 2016 התקיימו בחירות באוגנדה, והשליט המכהן יוורי מוסבני חשש מהפגנות זעם לאור ביקורת על הליך ההצבעה. כדי למנוע זאת הוא חסם את הפייסבוק והטוויטר ביום הבחירות, עצר את מועמדי האופוזיציה הבכירים והוציא שוטרים לרחובות. הוא ניצח בספירת הקולות הרשמית ונותר בשלטון, אולם פעולות המנע שנקט מלמדות על החשש שגם במדינות דיקטטוריות אירועים מסוג זה ייצאו מכלל שליטה.   אולם הדיקטטורים מרוויחים דבר מה מקיום הבחירות, כך לטענת המחקר. ישנו דיון מתמשך בין חוקרים ממדעי המדינה על שאלת ההשפעה של קיום בחירות אם יציבות או ערעור הדיקטטורות. כותבי המחקר טוענים שהבחירות אחראיות לשני התהליכים הללו ביחד, אולם עם הבדל דק: קיום בחירות תורם יותר בטווח הארוך יותר. כך השלטון יכול לשתף פעולה לכאורה עם האופוזיציה וכך "להלבין את ידיו", ללמוד על החזקות והחולשות של האופוזיציה, ואף לבנות כלים ארגוניים חשובים אשר יעלו על נס את העוצמה השלטונית מול נציגי האופוזיציה. תוצאות המחקר מרתקות בנוגע לתקופה שקרובה לפני אחרי הבחירות האוטוקרטיות: תקופה זו, בימים שלפני ואחרי ועד כשנה אחרי קיום הבחירות, מעלות את הסיכון לנפילת המשטר. על פי המחקר כחמישים אחוז ממקרי המוות של דיקטטורים התרחשו בשנות בחירות, זאת למרות ששנות בחירות מהוות רק 22% מכלל שנות הדיקטטורה שנחקרו. לקרוא עוד >>

• דרום אפריקה וקסנופוביה: למה דרום אפריקה ממשיכה לשנוא מהגרים שחורים, שנים רבות אחרי תום האפרטהייד? פאנשה צ'יגומדזי הוא עיתונאי דרום אפריקאי אשר פרסם השבוע ב"גרדיאן" הבריטי מאמר מקיף שמנסה לקשור את מקרי האלימות האחרונים בדרום אפריקה לקונטקסט היסטורי חשוב. צ'יגומדזי טוען בצדק ש"הבנה והכרת השורשים שהביאו לפרוץ האלימות נעדרו מהשיח הציבורי בדרום אפריקה. לעיתים יותר מדי תכופות הם צוירו כלא רציונלים, או שהביאו לגינויים פומביים וקריאה ל"יחס (כלפי המהגרים – א.ר) אשר ישרת טוב יותר את הסדר הדמוקרטי".   שתי תגובות אלה, משני צדי המתרס, נעדרות לטענתו שתי תובנות מרכזיות: הראשונה היא שדרום אפריקה איננה אנטי-מהגרים או אנטי-שחורים, והשנייה היא שהאלימות הזו היא הוכחה לכך שה"נס" הדרום אפריקאי הכשיל את בדיוק אותם האנשים שהנס היה אמור להעלות – דרום אפריקאים שחורים ועניים. הסיבה לכך שמהגרים אפריקאים במדינה נמצאים במוקד האלימות איננה בגלל מספרם, למרות ש75% מכלל המהגרים בדרום אפריקה מגיעים מארצות היבשת. למושג זרות, או רעיון האחר, יש היסטוריה אנטי-שחורה ארוכה בדרום אפריקה – עד לבחירות בשנת 1994 דרום אפריקאים שחורים לא נחשבו אזרחי המדינה, אלא תושבי האזורים אליהם הקהילה השחורה הועברה תחת משטר האפרטהייד. מקור נוסף וחשוב לדידו של הכתב הוא כלכלת הפוסט-אפרטהייד אשר עד היום נכשלה בעשיית צדק כלכלי גם לשחורים במדינה. ממשלה בהנהגה שחורה כיום אחראית על כלכלה שנותרה נשלטת על ידי לבנים ומוגדרת כאחת מהלא שוויוניות ביותר בעולם שולו. אי השוויון שאחרי האפרטהייד רק הלך וצמח, כאשר הפערים בין העשירים לעניים רק התרחבו. "אין זה מפתיע שגל האלימות מגיע בתקופה בה נשמעות קריאות ל'שינויים כלכליים דרסטיים' אשר כוללים במיוחד חלוקה מחדש של אדמות, קריאה שהפכה לחזקה יותר בקרב נציגים ממפלגת השלטון ANC וכן מפלגות אופוזיציה".   "ההאשמות כלפי מהגרים שחורים שהם גונבים עבודות לדרום אפריקאים מתעלמת מההיסטוריה הארוכה של הגירת עובדי כפיים, במיוחד ממוזמביק וזימבבווה. (..) דרום אפריקה היא מקום עוין לעניים ולמעמד הביניים, אבל מהגרים מסיבות כלכליות ימשיכו להגיע לאור ההזדמנויות העומדות לפניהם בגלל השילוב של ממשלה דמוקרטית, תשתיות טובות ויציבות כלכלית. ואולם ללא עשיית צדק כלכלי ושינוי ככלכלי רדיקלי שכולל חלוקה מחדש של האדמות, הבטחת ה"נס" הדרום האפריקאי תהיה מעבר להישג יד". לקרוא עוד >>

• אריתראה: איך לסקר אותה בתקשורת המערבית? הבלוג Africa Is A Country פרסם בשבוע שעבר מאמר מקיף ומצוין אשר מנסה לעמוד על הטעויות והשגיאות הרבות של התקשורת המערבית בבואה לסקר את הנעשה באריתראה. Abraham Zere מחבר המאמר מציג את שלל הכשלים של עיתונאים: "דיווח על אריתראה רודד לתבנית קבועה: זה מתחיל עם תיאור של כמה נקייה ושלווה עיר הבירה אסמרה (עם הרחבה על המורשת האיטלקית שלה, והתעסקות רק בארכיטקטורה ותרבות בתי הקפה), האכלוס של העיר בידי אנשים ידידותיים. מכאן הסיקור ממשיך לתיאור מעמיק של עצי הדקל בבירה, תיאורים מבולבלים וסותר של בתי הקפה המפוצצים באדם, ביקור בשרידי טנק הנמצאים ליד אסמרה (וקישור שלהם למלחמת העצמאות העקובה מדם) ולסיום ראיון עם החשודים המידיים – בכירי ממשל ידידותיים לתקשורת המערבית (..) אשר מדקלמים את התסריט הקבוע: 'אנחנו במצב חירום והקהילה הבינלאומית צריכה ללחוץ על אתיופיה לתחום את הגבולות שלה'".   אריתראה גירשה את כל כלי התקשורת הבינלאומיים ואת העיתונות הפרטית במדינה בשנת 2001, מה שהביא לאותו סיקור מרודד המתואר בפסקה הקודמת. לכך מתווספים קשיים נוספים כגון הסירוב של אריתראים להתראיין, במיוחד לטלוויזיה, מתוך החשש שכל נציג של תקשורת מערבית הוא "סוכן CIA" המעוניין לערער את היציבות השלטונית באריתראה. לכך יש להוסיף כמובן את הסנקציות שננקטות נגד דוברים נגד הממשל, מה שמביא לכך ש"רוב כלי התקשורת הבינלאומיים מפספסים את התמצית של התרבות האריתראית. בעיקר אל מול עיתונאים בינלאומיים, אבל אפילו מול בני משפחה באריתראה ובגולה, לעיתים רחוקות מאוד אריתראים נפתחים ומדווחים על הקשיים שהם עוברים. התגובה שלהם היא תמיד זהה: "הכל ממש טוב"".   הקשיים בדיווח של אריתראה לא מסתיימים כאן. ישנה הגבלה על התנועה של עיתונאים כאשר הם מורשים להיכנס לאריתראה, אולם גם אלה שנכנסים אליה עושים זאת ללא הכנה מראש של שיעורי בית על המדינה. כך לדוגמא, מתאר הכתב, כלי התקשורת המערביים כלל לא דיווחו על כך שלאחרונה הנשיא אפוורקי העביר את מקום מושבו אל אתר בנייה של סכר בשם Adi-Halo, כשעה נסיעה מהבירה. על פי הסיפור המוזר הזה על אפוורקי של הכתב, שבהחלט היה ראוי להיכנס לחדשות, הפך הנשיא למנהל אתר הבנייה של הסכר.   "אתם עדיין רוצים לסקר את אריתראה? שנו את המסגור שלכם ועשו שיעורי בית לפני תהליך הכניסה למדינה". לקרוא עוד >>

• ארכיון תרבותי באפריקה: הגנאית שעומדת להוציא אנציקלופדיה מקוונת בת 54 כרכים הסופרת וההיסטוריונית הגנאית ננה אופוריאטה-איים הייתה באמצע לימודי הדוקטורט שלה בשנת 2009, כאשר חשבה לראשונה על יצירת ארכיון מקיף של תרבות ואומנות אפריקאית. "חשבתי על הנרטיב של אפריקה שעדיין נוכח על כך שהיא הולכת אחורה, שאין חדשנות, שהיא חסרת כל היסטוריה ותקועה. ואולם כל מה שקראתי היה סיפורים על חדשנות, על ידע, על טכנולוגיה".   הרעיון של אופריאטה-איים יצא לאחרונה לאור ברשת עם הכרך הראשון של Cultural Encyclopedia Project, אשר כולל ארכיון של אומנות מכל מדינה אפריקאית, ובסך הכל עתידים לצאת 54 כרכים. הכרך הראשון שפורסם כוללאומנות היסטורית ועכשווית מגאנה, לצד ספרות ומוזיקה, ועוד. הפרויקט קיבל לאחרונה מימון של 40 אלף דולרים ממוזיאון בלוס אנג'לס ואופריאטה-איים שואפת לשמר דרך הכרכים את האמנים האפריקאים תוך בניית ידע על ההיסטוריה של היבשת. לצורך הכרך הראשון היא העסיקה קבוצה של מוזיקאים, יוצרים ובמאים מגאנה אשר סייעו לה לערוך את הכרך הראשון. העבודה על כל כרך באנציקלופדיה אמורה להיות ארוכה במיוחד, ואופריאטה-איים טוענת שיש בידה את הכלים לפרסום כרכים נוספים: "אם מדינות נוספות ייקחו את האחריות על הכרכים שלהן, יווצר לנו מעין מדריך של 'איך אנחנו אוספים דברים, מה עשינו טוב ומה רע'. זה לא יקרה. (..) אני בונה צוותים במדינות שונות אשר עובדים לחוד על הכרכים". אל הפרסומים יתלוו תערוכות אומנות, הראשונה מביניהן התקיימה בשבוע שעבר בצל חגיגות העצמאות של גאנה. את האתר של האנציקלופדיה אפשר למצוא כאן   לקרוא עוד >>

                  באבא מאל / סנגל / הופעה חיה (2008)

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן