לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

24.8-31.8

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורך: אדם רוטברד

  • פוליטיקה

    19 אלף דולר או כלא: קניה מצטרפת לשורה של מדינות היבשת שאוסרות על שקיות ניילון בשטחן

    כנס כספי גבוה או ארבע שנים בכלא; זה העונש שקניה החלה השבוע (ב׳) לאכוף על מכירה או ייבוא של שקיות ניילון.

    משמעות החוק החדש, שהוכרז במרץ ונכנס לתוקף השבוע, היא שמעתה תיאסר כל מכירה של שקיות וכן תיירים יידרשו להשליך את השקיות בעת הכניסה למדינה. קניה מצטרפת לשורה של 40 מדינות ברחבי העולם, כולל סין הולנד וצרפת, אשר החלו לאסור על שקיות או שכפו מס מוגדל על השימוש בהן.

    בוטסואנה אסרה על השימוש כבר לפני עשור, בעוד שקמרון  וכן מאוריטניה החלו את האיסור בשנת 2014 – בנוסף לתוניסיה, רואנדה בשנת 2008 וטנזניה ב2006. אוגנדה ודרום אפריקה ניסו גם הן לחוקק את האיסור, אולם הוא מעולם לא נאכף. על פי ההערכות של האו״ם, מדי שנה עושים קנייתים שימוש בכמאה מיליון שקיות ניילון מדי שנה. במתחמי דיור שאינם מוכרים רשמית, בדומה למרבית תושבי ניירובי, שקיות הניילון מכונות ״פחי זבל מעופפים״ בהיעדר מערכות ביוב מסודרות.

    השרה הקנייתית לאיכות הסביבה, ג׳ודי ווקונגו, ניסתה להרגיעה את החששות במדינה וטענה שהאיסור כוון ראשית כל נגד יצרנים וספקים. ״אזרחים מן השורה לא ייפגעו״, היא טענה. אתר החדשות Quartz ליקט מספר דוגמאות משעשעות לאופן שבו אזרחי קניה התמודדו עם האיסור: ״(..) מסעדות ארזו משלוחי אוכל בתוך קופסאות נעליים. תמונות של ילדה במזרח קניה אשר אלתרה תיק שעשוי מעלי בננה יבשים הפכו לפוסט ויראלי ברשתות החברתיות. אחרים קשרו חוטים מסביב לירקות שלהם כדי לשנע אותם ביתר קלות. תושבים נתבקשו להשליך את שקיות הניילון בכניסה למכולות מקומיות״.

    (כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: וויקיפדיה)

    לקרוא עוד >>
  • סיכסוכים

    תקציב מדינה מקרטע, מערכת השכלה גבוהה בסכנה: חבלי הלידה של דרום סודן

    שתי ידיעות שפורסמו השבוע על דרום סודן מלמדות על הקשיים שחווה המדינה לאור מלחמת האזרחים הארוכה, והשפעתה ההרסנית על כלכלת המדינה ועל מערכת ההשכלה הגבוהה. סוכנות הידיעות ״רויטרס״ הקדישה השבוע (ג׳) כתבה נרחבת על תקציב המדינה שעבר השבוע, כשבראש הידיעה הובלט החשש של בכירים בממשל על כך שהם אינם יודעים מהיכן יגיעו ההכנסות הדרושות למימוש התקציב.

     

    בית המחוקקים הצביע בעד הגדלה של תקציב המדינה ב30%, 46 מיליארד דולר לעומת התקציב הקודם שעמד על 29.6 מיליארד. ווני בויו דיוארי, האחראי על תכנון מדיניות במשרד האוצר, ציין לאחר העברת התקציב שמימושו באופן מלא יהיה ״משימה קשה״.

    התחדשות הלחימה באוזר הנילוס העליון הגדול, בצפון-מזרח דרום סודן, התחדשה לאחרונה והביאה לירידה משמעותית בתפוקת הייצור של נפט במדינה – ענף אשר מהווה 98% מהתמ״ג של דרום סודן. בנוסף לכך הירידה המשמעותית במחירי הנפט בעולם פגעה גם היא בכלכלת המדינה.

     

    עוד הוסיף הבכיר במשרד האוצר שמרבית מוצרי המזון במדינה משונעים דרך כביש ראשי שעובר דרך אוגנדה אשר הוצף לאחרונה והוא אינו נגיש יותר, מה שהביא לאחרונה לעצירת האספקה של מוצרי מזון ונפט לבירה ג׳ובה. שר האוצר הדרום-סודני הוסיף וציין כבר בחודש שעבר שתורמים זרים יצטרכו לממן כשליש מתקציב המדינה כדי שיוכל לצאת לפועל.

     

    כתבה נוספת של האתר “The Conversation” הקדישה השבוע סיקור נרחב למערכת ההשכלה הגבוהה בדרום סודן, אותה הגדיר ״קטנה ומלאת בעיות״. שלוש האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בדרום סודן עברו לבירה הצפון סודנית חרטום בשנות השמונים (לפני הכרזת העצמאות של הדרום), כדי להגן על הסטודנטים מהלחימה המתמשכת – וכן אפשר לממשל לנהל את המלחמה רחוק מעיני האינטלקטואלים במוסדות. ״בגלות האוניברסיטאות הללו פרחו, הן הצליחו לרכוש נדל״ן לעצמן ואף לגייס צוותי מרצים חדשים״.

     

    ואולם בשנת 2005 נחתם הסכם שלום בין הממשלה לבין ארגון הSPLM, והאוניברסיטאות חזרו לדרום סודן כעבור חמש שנים. החזרה לשטחה של דרום סודן הייתה קשה לאוניברסיטאות אשר השאירו מאחוריהן שלל רב, נדל״ן ואנשי אקדמיה כמו גם ספריות, מעבדות, וציוד יקר. בדרום סודן יש כיום חמש אוניברסיטאות ציבוריות, בהן לומדים כעשרים אלף סטודנטים, המהווים רק 0.16% מתוך אוכלוסייה של 12 מיליון בני אדם (יחס הסטודנטים  לאוכלוסייה הנמוך ביותר באזור זה של היבשת).

     

    בשנת 2010 עזבו אותה 66% מהסטודנטים, כמו גם 77% מהמרצים, ובאוניברסיטאות בחרטום נותרו רק 137 אנשי אקדמיה בחמש האוניברסיטאות הציבוריות במדינה. המספרים גדלו בשנים האחרונות, ובג׳ובה לדוגמא עלה מספר המרצים ל574, עם יחס של מרצה אחד על כל 28 סטודנטים. ״הבעיה החמורה היא ההכשרה. רוב המוסדות לא מעניקים הכשרה ראויה. על פי הבנק העולמי רק ל86 סטודנטים במדינה יש דוקטורט״.

    (כתבה: רויטרס, צילום: Steve Evans, flickr)

    לקרוא עוד >>
  • הגירה

    מחקר חדש מגלה: ירידה משמעותית במספר הסינים החיים במדינות היבשת

    כמו עשרות אחרים מעיירת הדייגים בדרום-מזרח סין, וון ווניואן עבר לפני מספר שנים להתגורר באפריקה בחיפוש אחר פרנסה. השנה הוא החליט לחזור, בדומה לאלפי עובדים סינים אחרים – בסקטור הפרטי והציבורי מטעם הממשלה – אשר החלו בשנים האחרונות לחזור בכמות הולכת וגוברת לסין. הסיבה העיקרית לכך, כן טוען ה״פייננשל טיימס השבוע״ (ב׳), היא מחירי הסחורות ביבשת שחווים ירידה מתמשכת.

    כלכלת אפריקה שמדרום לסהרה צמחה בשיעור נמוך של 1.6% בלבד בשנת 2016, הצמיחה הנמוכה ביותר מדי שני עשורים, בעוד שדרום אפריקה נקלעה למשבר כלכלי חמור. ״הכלכלה התדרדרה, אז חזרנו הביתה״, אומר וון, בן 33 שניהל סופרמרקט ליד יוהנסבורג במשך כחמש שנים. כ150 אלף סינים עזבו את אנגולה בארבע השנים האחרונות, ומספר הסינים המועסקים בחברות ממשלתיות ירד גם הוא בשיעור ניכר – כ32,000 שכירים סינים עזבו את היבשת בשנים האחרונות.

    ירידה זו מסמלת גם שפל חדש בסחר בין סין לאפריקה, אשר הגיע בשנת 2015 לשווי כולל של 200 מיליארד דולר בשנת 2015 לעומת 150 מיליארד דולר בלבד בשנה שעברה. סיבה נוספת לירידה במספרם היא עלייה, כך מסתמן, במספר מקרי הפשיעה נגד מהגרים סינים. ״רובם חזרו מדרום אפריקה, כי יש שם כאוס״, טוען זואנג מאיפו אשר בנה בית בן חמש קומות בזכות חנות בגדים שפתח בדרום אפריקה. מאיפו, כמו אחרים, חזר בשנה שעברה לסין.

    (כתבה: פייננשל טיימס, צילום: GovernmentZA, Flickr)

    לקרוא עוד >>
  • הגירה

    בתום ועידה אפרו-אירופאית: מנהיגי שתי היבשות הסכימו על תכנית לטיפול במשבר הפליטים

    מנהיגים משבע מדינות התכנסו השבוע (ב׳) בפריז כדי לדון בדרכים לצמצום ההגירה מצפון אפריקה לאירופה, כמו גם הסחר בבני אדם, בתמורה לחבילות סיוע נדיבות שיוענקו למדינות ביבשת אשר ישתפו פעולה עם התכנית. אל הוועידה הגיעו נציגי ״ארבע הגדולות״ של אירופה: ראש ממשלת איטליה פאולו גנטילוני, קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, ראש ממשלת ספרד מריאנו רג׳וי, וכן נשיא צרפת עמנואל מקרון. מאפריקה הגיעו נציגים של צ׳אד, ניז׳ר ולוב.

     

    מדינות האיחוד האירופאי התקשו בשנים האחרונות להסכים על נוסחה מוסכמת של מתווה לצמצום ההגירה ממקומות של מלחמה, עוני או אי יציבות פוליטית, במדינות המזרח התיכון ואפריקה. לאחר הוועידה הצהיר נשיא צרפת, שאירח את נציגי המדינות, ש״זוהי בעיה שנוגעת לכולנו ואינה יכולה להגיע לפתרון בלי עבודה משותפת של כולנו״. עוד הוא הוסיף שהמשבר מהווה אתגר לאיחוד האירופאי, בו יש לטפל בעזרת ״סולידריות, הומניות, ויעילות״.

    למדינות האפריקאיות שהשתתפו בוועידה יש תפקיד חשוב בפתרון המשבר: בעוד שצ׳אד וניז׳ר הן מדינות מעבר של פליטים בדרכם אל אירופה, לוב היא מוקד חשוב בו מתחילים פליטים את מסעם בדרך אל הים התיכון. לאחרונה הפכה לוב גם למוקד של סחר בבני אדם; סוחרים מבטיחים לפליטים שהם יסייעו להם להגיע לאירופה, ולוקחים את כספם עבור מסע בתור סירות רעועות וצפופות. יותר מ2,400 פליטים מתו עד כה במהלך המסע הקשה לים היכון.

     

    נציגי שבע המדינות הסכימו על ״תכנית קצרת-טווח לפעולה״ אשר תתמקד בסוחרי האדם אשר הפכו את הים התיכון ל״בית קברות״, כך להגדרתם. התכנית שהוצעה בוועידה כוללת סיוע כלכלי למדינות אפריקה המעורבות במשבר הפליטים, כמו גם יצירה של מקומות עבודה בשטחן; סיוע לצ׳אד וניז׳ר בשמירה על הגבולות; וכן מימון תנאי מחייה בסיסיים לפליטים בלוב.

    המתווה האירופאי כולל גם תכנית חדשנית, שכבר הוכחשה בינתיים אולם ממשיכה להופיע בסקירות על הוועידה בעיתונות, בה מבקשי מקלט יוכלו לקבל חוות דעת על סיכויי בקשתם עוד בניז׳ר או צ׳אד. המטרה, כך לכאורה נטען, היא למנוע ממבקשי מקלט בעלי סיכויי אישור נמוכים להפליג לעבר אירופה במסע הלא פשוט. בעוד שמנהיגי אירופה טענו בוועידה שצעדים אלה ננקטים כדי להגן על הפליטים ממקרי סחר בבני אדם, מספר מקורות (וביניהם גם הניו יורק טיימס) פירשו את הצעדים הללו גם כהעברת תשומת הלב למדינות אפריקה, אשר הופכות לחלק בלתי נפרד מפתרון המשבר.

    (כתבה: אל ג׳אזירה, צילום: President Of Russia)

    לקרוא עוד >>
  • כלכלה

    ״6% מהאוכלוסייה שולטת על רוב הנכסים במדינה״: התכנית לחלוקה מחודשת של העושר בנמיביה עשויה דווקא להטיב עם האליטה הכלכלית

    תכנית חדשה של נמיביה, מהמדינות בעלות השיעור הגבוה ביותר בעולם של אי שוויון כלכלי, מנסה לחלק מחדש את העושר במדינה – ואולם היא עשויה להסתיים באותה צורה בה דרום אפריקה השכנה ניסתה לחלק מחדש את העושר: שיפור התנאים של האליטה.

    על פי המתווה המסתמן, בעלי עסקים יצטרכו לתת כרבע מהשליטה שלהם ל״קבוצות גזעיות מקופחות״. לבנים מהווים רק שישה אחוז מאוכלוסיית נמיביה, אולם הם שולטים כיום על מרבית הנכסים במדינה – זכר לשלטון המיעוט הלבן בנמיביה, אשר שלט בה בין מלחמת העולם הראשונה לשנת 1990.

     

    לטענת המבקרים של התכנית, המתווה הדומה של דרום אפריקה כבר נכשל בעבר משום שהוא התמקד בהגברת השליטה של אוכלוסייה שחורה על חברות – במקום שיפור מערכות החינוך, אשר היו מעניקות לאותה אוכלוסייה את הכלים הדרושים כדי לשפר את מעמדן.

    התכנית הדרום אפריקאית ״עוררה חוסר נחת בקרב בעלי עסקים לבנים, ורק הדגישה את חוסר הוודאות בנוגע להשקעות במדינה״, טוען גריט ואן רויין, מומחה לכלכלה מדרום אפריקה (..) העצמה כלכלית של האדם השחור לא תוכל להצליח ללא יצירת מקומות עבודה והעלאת שכר״. ואולם לטענת משרד הכלכלה והמסחר המקומי, התכנית דווקא תביא לחלוקה מחדש של ההון הקיים.

    המתווה הקיים סייע לנמיביה, אשר ממוקמת במקום החמישי בטבלת יצרניות האורניום הגדולות בעולם, לפנות את מקומה המכובד כיעד השני בטיבו באפריקה להשקעות של חברות כרייה – לטובת בוטסואנה. זימבבווה, אשר הציגה חוק דומה לפני כעשור לפיו זרים או אזרחים לבנים נדרשים למכור 51% מהבעלות על עסקיהם לאזרחים שחורים, ממוקמת בתחתית המדינות האטרקטיביות להשקעה.

     

    מלבד החוק הזה מציעה נמיביה גם חקיקה נוספת אשר בדומה לדרום אפריקה וזימבבווה תגביל את השליטה הזרה על אדמות. ״הממשלה מנסה להסיט את תשומת הלב לעבר תוכניות לאומניות אשר מרחיקות את נמיביה מהשקעות זרות וצמיחה כלכלית״.

    (כתבה: Bloomberg, צילום: וויקיפדיה)

    לקרוא עוד >>
  • חקלאות

    ״העתיד של פולי הקפה בעולם״: תעשיית הקפה של קונגו היא הדבר החם הבא

    הניו יורק טיימס הקדיש בשבוע שעבר (ג׳) כתבה נרחבת על תעשיית הקפה המשגשגת של קונגו, אשר מושכת בשנים האחרונות כמות הולכת וגוברת של משקיעים וחברות זרות.

    כתבה העיתון הדגישה, פעם אחר פעם, בכתבה את הניגוד בין מצבה הפוליטי של קונגו (״אומה שמוקפת בקונפליקטים ואי יציבות פוליטית״), לבין הפיכתה למה ש״רבים מאמינים הוא השוק המבטיח ביותר של פולי קפה ייחודיים ביבשת, עם פוטנציאל להפוך לאחת מיצרניות הקפה בגדולות בעולם״.

     

    עד שנות השמונים של המאה הקודמת היו פולי הקפה שוק הייצוא השני בגודלו במדינה, אחרי גומי, עם רווח כולל של 164 מיליון דולר. הלחימה במדינה הביאה להתדרדרות השוק, אשר נהרסה כליל לאחר שקבוצות מורדים עברו דרך מטעי קפה בעקבות הג׳נוסייד ברואנדה בשנת 1994 וכן נפילתו של מובוטו ססה-סקו בשנת 1997. החקלאים ומגדלי הקפה עזבו את הכפרים ונדדו לערים בקונגו ואף מחוצה לה, תוך שהם משאירים את המטעים לידי כוחות הביטחון והמורדים.

    ואולם בשנים האחרונות נראה שהתמונה משתנה: מיליוני דולרים שזרמו בשנים האחרונות דרך תרומות סייעו לייצב ולשקם את תעשיית הקפה בקונגו. ייצוא הקפה חזר להיות משמעותי עבור כלכלת המדינה, וכך גם חברות וקואופרטיבים בינלאומיים, מסטארבקס ועד שטראוס הישראלית, החלו להביע עניין בפולי הקפה המקומיים. ֿ

     

    רבים מהחקלאים אינם מכירים לעומק את פולי הקפה ששכיחים באזור, כגון הארביקה ורובוסטה שגדלים גם במטעים שלהם, והמיסוי על הפולים נחשב לגבוה ביותר בהשוואה למקומות אחרים ביבשת: 11% בהשוואה ל2% בלבד באוגנדה ורואנדה.

    כמו המיסוי גם המחירים של הקפה הקונגולזי נוסקים, כך לטענת אנדראס ניקוליידס, שעוסק בייבוא פולי קקאו באוגדה. בראיון לניו יורק טיימס הוא מספר שהמחירים של הפולים בקונגו הם ״אסטרונומיים״ – ועשויים להגיע לעד כפליים מהמחיר הנקוב לקפה לייצוא מסחרי שעומד על 1.26$.

    (כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: Pexels)

    לקרוא עוד >>

     

play

       Mr.Eazi - Life Is Eazi / פופ ניגרי עכשווי / 2017