לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• אתר החדשות “The Daily Beast” חושף: מעורבות מנהיגי היבשת בתמיכה וחיזוק המשטר הברוטלי בדרום סודן מסמכים משפטיים ודו״חות האו״ם על דרום סודן, חלקם נחשפו לראשונה באתר החדשות “The Daily Beast”, חושפים את הסיוע של משטרים וכוחות צבאיים ביבשת למשטרו האלים של נשיא דרום סודן, סילבה קיר. כך לדוגמא תצהיר של בית משפט בניירובי חושף בפעם הראשונה את מערכת היחסים ההדוקה בין גורמי מודיעין בקניה ובדרום סודן; דו״ח סודי על פעילות כוחות שמירת השלום של האו״ם רומז על שיתוף פעולה צבאי בין ממשלות אוגנדה ודרום סודן; ולבסוף, תכתובת פנימית של האו״ם מצביעה על ההגנה הדיפלומטית שנתנה מצרים לדרום סודן במשרדי האו״ם בניו יורק. הסיבה לתמיכת משטרים במזרח אפריקה בדרום סודן, לטענת מרואיינים בכתבה, היא התקדים שהמקרה עלול ליצור באזור כולו. ״מנהיגים מפחדים לתמוך באמברגו על נשק, בסנקציות, ובניסיונות להביא למשפט את מנהיגי דרום סודן, משום שזה עלול ליצור תקדים לאורך מזרח אפריקה, כך לטענת לוקה קואול, פרופסור במרכז אפריקה ללימודים אסטרטגיים. החשיבה של אותם מנהיגים היא פשוטה: יום אחד הכלים הללו עשויים להיות מופנים נגדם״. הכתבה ממשיכה וחושפת גם את האינטרסים הכלכליים: ״פרינסטון לימן, לשעבר שגריר ארה״ב בדרום סודן, אמר לDaily Beast שלנשיא אוגנדה יוברי מוסווני ולאחרים נוספים באזור יש אינטרסים כלכליים משמעותיים בדרום סודן, אשר עשויים להיות בסכנה עם ממשלתו של קיר תיכשל״. חשיפה של אתר החדשות ״שיחה מקומית״ באוקטובר האחרון הצביעה גם על מעורבות ישראלית בייעוץ בטחוני לממשלת דרום סודן. ״לטענת האו״ם דרום סודן נמצאת על סף ג׳נוסייד וטיהור אתני כבר מתבצע במדינה. מוקדם יותר השנה כמיליון איש היו בסכנת רעב חמורה כתוצאה מהקונפליקט. מאז קיץ 2016 כמעט מיליון איש נמלטו מכוחות הממשלה אל תוך אוגנדה, שם הם הקימו את מחנה הפליטים הגדול ביותר בעולם״. אוגנדה היא אחת מיצואניות הנשק הגדולות ביותר לדרום סודן, ובין שתי המדינות קיים שיתוף פעולה צבאי הדוק: כך לדוגמא חושף האתר שבחורף האחרון, כאשר בריחת האזרחים מדרום סודן הייתה בשיאה, חצו כוחות אוגנדיים את הגבול כדי לסייע לאזרחים להגיע למקום מבטחים באוגנדה. יותר מכך, הצבא האוגנדי סייע לאזרחים לחצות בחזרה את הגבול לדרום סודן כדי לאסוף את חפציהם, תוך שהם מתעמתים עם כוחות הSPLA של הממשלה. לבסוף הכתבה חושפת גם את מעורבות קניה ברדיפת מתנגדי משטר דרום סודניים אשר התגוררו בניירובי. בינואר 2017 שני אזרחי דרום סודן, האחד עו״ד לענייני זכויות אדם והשני אחד מאנשי האופוזיציה במדינה, נעלמו מביתם בבירת קניה. תמלול שיחות טלפון אשר נחשפו בבית המשפט בקניה, ופורסמו לראשונה באתר החדשות, חושפות כיצד קצין מודיעין דרום סודני קיבל מידע על הימצאותם של השניים. (כתבה: DailyBeast, צילום: GovernmentZA, flickr) לקרוא עוד >>

• ״בשל אי יציבות שלטונית בטוגו, ללא קשר לאיום מדינות בהחרמת הועידה״: נדחתה ועידת אפריקה-ישראל בבירת המדינה ועידת הפסגה בין מדינות אפריקה לישראל אשר תוכננה להתקיים באוקטובר הקרוב בלומה, בירת טוגו, נדחתה עקב אי יציבות שלטונית גוברת במדינה; כך לטענת דובר משרד החוץ בישראל, עמנואל נחשון, אשר הוסיף שלדחיית הוועידה אין קשר לאיום של מספר מדינות ביבשת בהחרמת הוועידה. ״ההחלטה קשורה לסיטואציה בתוך טוגו כרגע. המצב שם נראה לא יציב והם (נשיא טוגו) ביקש לדחות את הועידה״, ציין נחשון. המארגנים וכן ממשלת ישראל לא פרסמו כל מידע אודות תאריך חדש לקיום הוועידה. מאז סוף אוגוסט חווה טוגו הפגנות הולכות וגוברות נגד הממשלה. אלפי אזרחים יצאו לרחוב בדרישה שנשיא המדינה פאורה גנאסינגבה יעזוב את תפקידו. ההפגנות נתפסות כאתגר הגדול ביותר שהיה עד כה למשפחתו של הנשיא אשר שולטת במדינה מאז מותו את האב, איידמה גנאסינגבה, בשנת 2005. אביו של הנשיא הנוכחי שלט בטוגו במשך 38 שנה לאחר שתפס את השלטון בהפיכה צבאית בשנת 1967. שני מפגינים נהרגו מירי כוחות המשטרה באוגוסט האחרון, ומאות נוספים נהרגו לאחר מערכת הבחירות בה ניצח נשיא טוגו הנוכחי בשנת 2005. המפגינים בטוגו דורשים מהממשלה לערוך שורה של רפורמות במערכת הפוליטית במדינה, כגון ביטול הסעיף החדש בחוקה שמאפשר לנשיא הנוכחי כהונה ללא הגבלת קדנציות. לטענת אדמה גייה, פרשן פוליטי מקומי, תושבי טוגו ״חשים מיאוס מאותה המשפחה אשר שולטת במדינה״ כבר חמישה עשורים. ״פאורה גנאסינגבה נלחם עכשיו בקרב של חייו משום שטוגו היא מדינה בעלת אוכלוסייה צעירה״. אתר החדשות ״אל ג׳אזירה״ הקדיש לדחיית הוועידה מקום נרחב, והביא גם את תגובת משרד החוץ ברשות הפלסטינית אשר טען שדחיית הוועידה נעשתה עקב לחצים ואיום בחרמות. מאזין שאמייה, יועצו של שר החוץ הפלסטיני, טען שטוגו הייתה נותנה ללחצים מהעולם המוסלמי והערבי, אך גם הוסיף שסיבה נוספת היא ״(..) כתוצאה משחיתות אדמיניסטרטיבית, פוליטית וכלכלית של ממשלת טוגו״. מכון לחקר המזרח התיכון ואפריקה ביוהנסבורג, דרום אפריקה, העריך באוגוסט האחרון שנציגים מ48% ממדינות היבשות עמדו להגיע לוועידה. (כתבה: אל ג׳אזירה, צילום: Afrique Education) לקרוא עוד >>

• אפריקה – ארה״ב בעידן טראמפ: בעקבות סירובם לקבל חזרה אזרחים שגורשו מארצות הברית, הוגבלה כניסתם של אזרחי גינאה ואריתראה ארצות הברית הפסיקה להעניק אשרות כניסה לאזרחי אריתראה ופקידים גינאים, כך הודיעו נציגי השגרירויות של שתי המדינות השבוע (ג׳). ההגבלות החדשות כוונו לארבע מדינות אפריקה ואסיה אשר סירבו לקבל לשטחן את אזרחיהם שגורשו מארצות הברית. המהלך נכנס לתוקף מתוך חוק פדרלי שמתיר למזכיר המדינה רקס טילרסון להורות על הפסקה של הנפקת ויזות ללאומים מסוימים.  אריתראה אשר במזרח אפריקה היא מוקד מרכזי של פליטים שנאלצו לברוח מהמדינה בעקבות גיוס צבאי כפוי, מדיניות אשר זכתה כבר לגינוי האו״ם וארגוני זכויות אדם. שגרירות אריתראה בארצות הברית הודיעה בעקבות נקיטת המהלך שהיא תפסיק להפסיק אשרות לתיירים ולאנשי עסקים, עם ״מעט יוצאים מן הכלל״. במערב היבשת, גינאה, הודיעה השגרירות האמריקאית במדינה שההגבלות החדשות חלות על נציגי ממשלה ומשפחותיהם. סיירה לאון צפויה גם היא להיכנס בקרוב ל״רשימה השחורה״ של אשרות הכניסה לארצות הברית. באופן מסורתי מזכירות המדינה האמריקאית נקטה עד כה בגישה רכה יותר בנוגע לאיסורי כניסה מסוג זה. מהלך שכזה מלווה לרוב באיסור הדדי, של המדינה המסורבת, באיסור כניסתם של אזרחי ארצות הברית לשטחה. תכניות מסוג זו ננקטו עד כה רק פעמיים, נגד גויאנה שבדרום אמריקה וגמביה. מזכירות המדינה נקבה לאחרונה בשמות המדינות אשר מסרבות עד כה להחזיר לשטחן אזרחים שגורשו מארצות הברית: מרוקו, וכן דרום סודן נכנסו לרשימה זו. (כתבה: Voanws, צילום: pixabay) לקרוא עוד >>

• מחקר חדש: פעילות הממשלות ביבשת דוחפות אזרחים למעשים קיצוניים ומעורבת בטרור פעילות הממשלות נגד הטרור דוחפות בצורה פרדוקסלית את אזרחי המדינות להצטרף לשורות ארגוני טרור, כגון בוקו חראם ואל-שבאב; כך קובע מחקר חדש של האו״ם, ראשון מסוגו ובהיקפו, שפורסם בסוף השבוע שעבר (ה׳) ב״גרדיאן״ הבריטי. מאות מרואיינים מארגונים ביבשת, אשר התראיינו למחקר, ציינו שפעולות הממשלה נגד פעולות טרור והתקוממות היוו ״נקודת מפנה״ בהחלטתם להצטרף לשורות ארגונים אלה. הרשויות במספר מדינות במערב ומזרח ביבשת נלחמות בימים אלה מול ארגונים גי׳הדיסטים כגון בוקו חראם במערב אפריקה, אל שבאב במזרח, וכן ארגון המדינה האיסלאמית ואל-קאעידה באזור הסאהל. פעילות הארגונים הביאה למותם של כיותר מ-33 אלף בני אדם בשש השנים האחרונות, כמו גם למספר רב של עקורים ומשברים הומניטריים שפגעו במיליונים וכן בכלכלת המדינות. מתוך 500 המרואיינים במחקר, החברים בארגונים, 71% מהם הצביעו על ״פעילות הממשלה״, כגון ״הרג של בן משפחה או חבר״ או מעצרם כמניע לפעולה והצטרפות. היד הנוקשה שנוקטות הרשויות זכתה בעבר לביקורת רבה מצד ארגוני זכויות אדם וכן מומחים לענייני ביטחון. במספר כלי תקשורת פורסם לאחרונה על הוצאות להורג שמבצעות הרשויות בקניה נגד חשודים בטרור, בעוד שארגון אמנסטי האשים בעבר כוחות המשטרה והצבר בניגריה בהפרה סיסטמית של זכויות אדם במדינה. על אף הממצאים מדגישים החוקרים שקיימים מספר גורמים שמניעים אזרחים למעורבות בטרור, ושהמדיניות של הרשויות בנושא לא יכולה להסביר את התפשטות האידיאולוגיות הקיצוניות ביבשת. הראיונות, אשר נערכו במערב ומזרח היבשת בשלוש השנים האחרונות, הצביעו על אפליה פוליטית וכלכלית כמרכיב חשוב נוסף במעורבותם של אזרחים בטרור. מהמחקר עולה שמרבית המצטרפים לשורות הארגונים הגיעו מתוך אזורי פריפריה ולחימה אשר נדחקו לשוליים בעשורים האחרונים. רבים מהמרואיינים הצביעו על תסכול כתוצאה ממצבם הכלכלי, ולכן הצביעו על הצורך בפרנסה כמניע העיקרי בהצטרפות לארגונים. חלק ניכר מהם הודו בקבלת שכר גבוה בהרבה מהמשכורת הממוצעת במדינה. המחקר הצביע על מספר הבדלים בין אירופה למזרח התיכון ואירופה בנושא הגיוס לארגונים. כך לדוגמא בשונה מאירופה והמזרח התיכון בהם הגיוס נעשה דרך הרשת, נמצא שאחוז המשתמשים הנמוך באינטרנט באזורי הלחימה באפריקה הביא לכך שהגיוס לארגונים אלה נעשה בעיקר ברמה הלוקאלית, מאדם אחד לשני. השיפור באחוז המשתמשים באזורים אלה עשוי לשנות את שיטת הגיוס. מהמחקר עולה שהרגשות השכיחים ביותר שעלו בקרב המצטרפים היו ״כעס״, ״נקמה״ וכן ״פחד״ החוקרים מסכמים את המסמך בכך ש״במקרים מסוימים, אחוז גבוה יותר של ניידות וחשיפה לבני אדם אחרים עשוי לייצר ביטחון רב יותר באחר, והתנגדות רבה יותר לרדיקליזציה בעתיד״. (כתבה: גארדיאן, צילום: וויקיפדיה) לקרוא עוד >>

• המעצמה הקולוניאלית לשעבר משנה מדיניותה ביבשת: צרפת דורשת מצ׳אד לקיים בחירות לפרלמנט; שר החוץ הצרפתי מנמיך ציפיות בנוגע למעורבות צרפת במערב אפריקה ממשלת צרפת דרשה באופן רשמי השבוע (ב׳) מצ׳אד להתקדם בהכנות לבחירות לפרלמנט, זאת לאחר שהמדינה במערב היבשת הצליחה לגייס מיליארדי דולרים ממדינות תורמות במטרה להחיות את הכלכלה הרעועה במדינה. נשיא צ׳אד אידריס דבי, אשר נבחר מחדש בשנת 2016 לאחר שעלה לשלטון בשנת 1990 כראש ההפיכה הצבאית במדינה, טען בפברואר האחרון שהיעדר משאבים כלכליים משהה עד הודעה חדשה את התוכניות לקיום הבחירות לפרלמנט. ״הבחירות לבית המחוקקים הם רגע חשוב בחיים הדמוקרטיים״, טען דובר משרד החוץ הצרפתי בשישי האחרון, ״אנחנו מקווים שבנושא זה הרשויות בצ׳אד (..) יוכלו להודיע בקרוב על תאריך״. בהודעה של ממשלת צ׳אד בסוף השבוע שעבר נמסר שהממשלה הצליחה לגייס כ18.5 מיליארד דולר עבור תוכניות פיתוח לאומיות לשנים 2017-2021, פי שניים מהסכום שהמדינה צפתה שתצליח לגייס. דובר משרד החוץ הוסיף שצרפת תתרום 223 מיליון אירו עבור פרויקטים במדינה. הקולוניה הצרפתית לשעבר, אחת מהמדינות העניות בעולם כיום, סובלות בעשור האחרון משורה של משברים הומניטריים במזרח וכן בדרום המדינה, הצפות וכן בצורות. לצד אסונות הטבע הללו צ׳אד חווה גם אי יציבות ביטחונית בגבולותיה עם לוב, ניגריה וכן הרפובליקה המרכז אפריקאית –מה שהביא לעלייה משמעותית בתקציב הביטחון של צ׳אד, במטרה להתמודד עם אלפי הפליטים והתקריות לאורך הגבולות. כלכלת צ׳אד נפגעה גם היא עקב הירידה במחירי הנפט, המהווים שלושה רבעים מסך כל הכנסותיה. לטענת מבקרים שונים חלק גדול מדי מהכנסות המדינה הולך לתקציב הביטחון והצבא. ״ההוצאות הצבאיות סייעו לצ׳אד להתערב בסכסוכים ברפובליקה המרכז אפריקאית, במאלי, במדינות שכנות שמאוימות על ידי בוקו חראם״, מציין המומחה למשברים בינלאומיים ריצ׳ארד מונוקריף. ״המעורבות הזו חיזקה את הקשרים עם מעצמות המערב וכן הביאה למדינה כמות גדולה של תמיכה כלכלית ופוליטית. האיחוד האירופאי, צרפת ובפרט ארצות הברית מחשיבות את דבי (נשיא המדינה – א.ר) כשותף העיקרי שלהן במלחמה נגד טרור באזור הסאהל. עבור דבי זהו ‘win-win situation’: לחימה מול אופוזיציה חמושה מבית, תשלום לחיילים שלו, וגם השגת יתרון משמעותי מול תורמים מבחוץ״. למרות הסיוע הכלכלי, הדרישה הפומבית של משרד החוץ הצרפתי לקיום בחירות בצ׳אד מהווה סנונית ראשונה בתור מה שמסתמן כשינוי מהותי במדיניות צרפת ביבשת. מאז יציאת המדינות בשליטת צרפת לעצמאות כונתה מדיניות זו “Francafrique”, ובמסגרתה מאמצת צרפת לחיקה מנהיגים אפריקנים שמחויבים לטובת האינטרסים הכלכליים שלה. ואולם בשבוע שעבר, כאשר נשאל שר החוץ הצרפתי ז'אן-איב לדריאן על ידי עיתונאי מקומי אם מדיניות זו עדיין בתוקף, השיב השיר ש״אנחנו כבר לא מדברים על Francafrique, אלא AfriqueFrance. צרפת אינה תומכת במושחתים, אולם מנגד ישנם נשיאים אשר נבחרו ברוב מוחלט – אתה הזכרת אחדים מהם (דבי נשיא צ׳אד ונשיא ניג׳ר מוהמדו איסופו) – אשר עצם בחירתם לא אותגרה במדינה, וזאת המציאות״. (כתבה: France24, צילום: Foreign and Commonwealth Office, flickr) לקרוא עוד >>

• 40 שנים לרצח סטיב ביקו: מדוע מתעלמים מאחד האישים החשובים במאבק באפרטהייד הדרום-אפריקאי? בעוד שנלסון מנדלה, אוליבר טמבו וגם דסמונד טוטו זכו לשבחים על תפקידם בהתנגדות וסיום השלטון של המיעוט הלבן בדרום אפריקה, מנהיג נוסף של תקופת השחרור זוכה להתעלמות מופגנת: בנטו סטיבן ביקו, האיש שהנהיג את התנועה החשובה “Black Consciousness Movement”. ארבעה עשורים לאחר מותו בעקבות מעצר שוטרים, ב12 לספטמבר 1977, מגיעה לו ההכרה כאחד הגיבורים של המאבק באפרטהייד.   התנועה בהנהגתו חידשה את הדלק שהיה חסר לאופוזיציה השחורה במאבק, וסייעה לגייס את תשומת הלב בעולם לאלימות המיעוט הלבן בדרום אפריקה. לאחר מאורעות ״טבח שארפוויל״ במרץ 1960, בעקבותיו נהרגו 69 מפגינים מירי שוטרים, הוצאו תנועות ממסדיות של שחורים מחוץ לחוק ואנשיהם נאלצו לחיות בגולה. תשע שנים מאוחר יותר צמחה תנועתו של ביקו מתוך אגודת הסטודנטים במדינה כדי למלא את החסר. בדומה לפרנץ פאנון, ביקו גרס שהשחרור של השחורים יתרחש לאחר ״שחרור פסיכולוגי״ מהקבלה של הדיכוי הגזעני בדרום אפריקה. הרעיון המהפכני הזה, ״מהפכה של תודעה״ שתאפשר למדוכאים להתגבר על דיכוי גזעני ופחד מפני הלבנים במדינה, שינתה את אופיו של המאבק באפרטהייד. ביקו הפך את רעיונות לנשק לכל דבר אשר התפשט לאורך המדינה. נאסר עליו לדבר מול קהל, ולטענת נלסון מנדלה שלטון האפרטהייד חשש מהשפעתו של ביקו עד כדי ש״הם היו צריכים להרוג אותו כדי להאריך את חיי משטר האפרטהייד״. הריגתו הביאה להגברת הלחץ הבינלאומי נגד המיעוט הלבן, בפרט מצד אישים חשובים כגון האקטיביסט דולנד וודס, שהחברות בין השניים הייתה מושא לסרט “Cry Freedom”  בשנת 1987.   אם כך מדוע תנועת ״Black Consciousness״ לא השאירה חותם כמו הANC, שהפכה בהמשך למפלגת השלטון? התשובה היא שכתנועה, זו של ביקו הייתה חלשה מבחינה ארגונית. מעבר לפרויקטים הקהילתיים של הפעילים בתנועה, היא לא השפיעה כארגון רחב; למרות שמנהיגיה נכלאו או הוחרמו עד לאמצע שנות השבעים, היא הייתה בעיקר תנועה אינטלקטואלית שנשארה במרחב האורבני של דרום אפריקה. מותו של ביקו השאיר חלל אינטלקטואלי ופוליטי שלא הצליח להיסגר. ה״מהפכה התודעתית״ של ביקו קראה לאזרחים השחורים במדינה לנקוט בפעולות, ונתנה לילדי הסווטו את ההשראה למחות נגד ההטמעה של האפריקנס בבתי הספר בשנת 1976, פעולה שהביאה פעם נוספת לתשומת לב עולמית וללחץ גובר על המשטר. ואולם מאז סיום האפרטהייד בשנת 1994, הצמיחה של מפלגת הANC הביאה ל״מונופול״ על ההיסטוריה של המאבק. מספר ארגונים חשובים מלבד זה של ביקו, כגון ה”United Democratic Front” “PAC” וארגוני סטודנטים נוספים, היו כולם מעורבים במאבק אולם הANC עמלה בשנותיה בשלטון כדי להעלים עין מארגונים אחרים מלבדה בהיסטוריוגרפיה של המאבק. (כתבה: The Conversation, צילום: Buzzfeed South Africa) לקרוא עוד >>

         Blue Notes / ג׳אז דרום אפריקאי של שחורים ולבנים                       בתקופת האפטרהייד בקייפטאון (1977) 

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן