לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

23-30.11

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורך: אדם רוטברד

  • דיפלומטיה

    נשיא צרפת בבורקינה פאסו: ״מגיע מדור שלא אומר לאפריקאים מה לעשות״

    נשיא צרפת עמנואל מקרון החל השבוע (ג׳) את ביקורו השלישי ביבשת אפריקה מאז נכנס לתפקיד, לאחר שכסטודנט לכלכלה התמחה הנשיא הצעיר בשגרירות צרפת בניגריה במשך כשישה חודשים. בשונה מנשיאים קודמים אשר נהגו להתחיל את ביקורם בסנגל, אחת מהקולוניות לשעבר החשובות של צרפת איתה היא שומרת על קשרים הדוקים עד היום, בחר מקרון להתחיל דווקא בבורקינה פאסו. הוא צפוי להמשיך לחוף השנהב לוועידת האיחוד האפריקאי והאירופאי, ולאחר מכן יהפוך לנשיא הצרפתי הראשון שמבקר בגאנה.

     

    כהונת מקרון מסמלת מפנה ביחסה של צרפת לאפריקה המנסה להיפרד מגישת ה”Franceafrique”, מדיניות הכוללת שמירה על האינטרסים הצרפתים באפריקה גם במחיר של תמיכה ברודנים, אשר אפיינה עד כה את יחסיה הפוסט-קולוניאליים של צרפת עם מדינות עליהן שלטה. במקום לפנות אל המנהיגים, בחר מקרון לעצב את ביקורו בבורקינה פאסו דרך שיח רב-משתתפים עם 800 סטודנטים בבירה ואגאדוגו אשר שאלו את מקרון שאלות במשך קרוב לשעה.

    המפגש עורר הדים ואף תקרית דיפלומטית בין מקרון לנשיא בורקינה פאסו, כריסטיאן קאבורה, לאחר שבתשובה לשאלת אחד הסטודנטים ענה מקרון ש״לעיתים אתם משוחחים איתי כאילו אני עדיין מעצמה קולוניאלית (..) אבל אני לא רוצה להתעסק עם החשמל באוניברסיטאות בבורקינה פאסו״, הוא אמר ולכן מכן חייך לקול תשואות של סטודנטים מקומיים, ״זהו תפקידו של הנשיא (של בורקינה פאסו – א.ר)״. מקרון הצביע לאחר מכן על קאבורה אשר בתגובה עזב את הבמה באמצע דבריו. ״הוא עוזב (..)כנראה הלך לתקן את מיזוג האוויר״, הוסיף מקרון בציניות.

    ״אני מגיע מדור אשר לא אומר לאפריקאים מה לעשות״, המשך לאחר מכן הנשיא, ״לא אעמוד לצדם של אלה הטוענים שאפריקה היא יבשת של משברים ואומללות. אהיה לצד אלה המאמינים שאפריקה איננה ׳יבשת אבודה׳ או כזו שצריך להציל אותה״.

    כאשר נשאל על מדיניותה החדשה של צרפת ביבשת, הוא אמר שהוא מבקש ״להפוך את אפריקה ליבשת הנמצאת בראש סדר העדיפויות של הדיפלומטיה הכלכלית הצרפתית״, והוסיף שצרפת לא תשקיע עוד בפעילויות ממשלתיות או בפרויקטים הנגועים בשחיתות מאורגנת.

    ביקורו של מקרון לא עבר בשקט בבירה. שעות ספורות לפני נחיתת הנשיא נזרק רימון לעבר אוטובוס שהסיע חיילים צרפתיים ופצע שלושה אזרחים מקומיים. בסמוך לאוניברסיטה בואגאדוגו הפגינו סטודנטים נגד מקרון והניפו שלטים בגנות האימפריאליזם והנוכחות של חיילים צרפתיים ביבשת. ב״שדרות השאנז אליזה״ בבירה החליפו סטודנטים את שם הרחוב ל״שדרות תומס סנקרה״, זכר לנשיא המדינה בין השנים 1983-1087 שמורשתו זוכה בימים אלה לתחייה מחודשת.

    (כתבה: France24, צילום: AP)

    לקרוא עוד >>
  • פוליטיקה

    שחר של יום חדש?: יום הולדתו של מוגאבה הוכרז כחג לאומי בזימבבואה; השינוי הפוליטי מעורר תקווה לתחיית האקדמיה במדינה

    נשיאה החדש של זימבבואה אמרסון מנגאגוואה הושבע בסוף השבוע שעבר (ו׳) בטקס רב משתתפים שהתקיים באצטדיון בבירה הררה. בנאום ההשבעה החמיא מנגאגוואה לרוברט מוגאבה, נשיאה הקודם של המדינה ב37 השנים האחרונות אשר לא שהה בטקס, וכינה אותו ״מנהיג נחוש אשר הוביל את האומה לעצמאות, ושגיאותיו לא יאפילו על תרומתו העצומה למדינה״. הוא הבטיח בהמשך שמוגאבה ואשתו יהיו בטוחים במדינה.

     

    ימים ספורים לאחר מכן פרסם ביום שני העיתון המקומי בבעלות ממשלתית “The Herald” שיום הולדתו של רוברט מוגאבה, ה21 לינואר, יצוין מעתה בכל שנה כחג לאומי במדינה. היוזמה להפוך את יום הולדתו כחג לאומי אומצה על ידי הממשלה הקודמת כבר באוגוסט האחרון לאחר מכבש לחצים מצד ליגת הצעירים של מפלגת השלטון Zanu-PF, ופורסמה באופן רשמי כחוק על ידי המדינה בשישי האחרון.

     

    העיתון הזימבבווני היה השבוע במוקד כתבה של ה”Washington Post” אשר ציין בכותרת ש״לפתע יכול העיתון לפרסם כל מה שהוא רוצה. זה יותר קשה משזה נשמע״. “The Herald” היה העיתון הרשמי של רוברט מוגאבה במשך 37 שנה ונדרש לפתע לסקר את נפילת האיש שמימן את פעילותו.

    בימים שלאחר השתלטות הצבא המשיך העיתון לתמוך במוגאבה וציין בכותרתו הראשית ש״העניינים מתנהלים כרגיל במדינה״, אולם ימים ספורים לאחר מכן שלח בפעם הראשונה בתולדותיו כתבים וצלמים לסקר את ההפגנות נגד הנשיא. שערי העיתונים הפכו לויראליים, שותפו ברשתות החברתיות על ידי אזרחים אשר ראו כיצד העיתון של מוגאבה מפנה לו עורף, ובית הדפוס שלו אף נדרש להגדיל את מספר העותקים המודפסים כדי לעמוד בביקוש הרב.

     

    נושא המעורבות הסינית באירועים המשיך להעסיק גם השבוע מספר כלי תקשורת מקומיים. ״The Zimbabwe Mail״ סקר את יחסי שתי המדינות וציין ש״משטר סין רוצה להישאר נאמן לחבר וותיק, אבל הם לא שמחים עם איך ששומרים על הכסף שלהם״ – רמז לניהול הכספים הגרוע בתקופת מוגאבה אשר פגע גם בהשקעות הסיניות במדינה (אשר הסתכמו ב450 מיליון דולר בשנת 2017). כתבה נוספת באתר סיני סיקרה בהרחבה את התגובות ברשתות החברתיות מצד סינים לאירועים.

     

    ״The Zimbabwe Mail״, בכתבה אחרת, התמקד במצבם של מדענים במדינה ותקוותם שהשינוי הפוליטי יביא לתחיית מחקריהם ושיתופי פעולה בינלאומיים. מספר מדענים שהתראיינו בכתבה הביעו תקווה שנפילת מוגאבה תמשוך כספי מחקר מקרנות בעולם, וכאלה המתגוררים בחו״ל אף ציינו שהפוטנציאל הגלום בסדר הפוליטי החדש ובתחיית האקדמיה במדינה עשוי להוביל לחזרתם הביתה.

    באופן מסורתי, נכתב, רוב המחקר בתחום מדעי החיים והסביבה התמקד בענף החקלאות – ״מחקר ופיתוח נחשבו לכלים מרכזיים עבור יעילות טובה יותר״. בשנים האחרונות הפכה מלאכת המדענים במדינה לקשה יותר לאור הידלדלות כמעט מוחלטת של כספי המדינה שיועדו לתחום, והסנקציות הבינלאומיות שננקטו נגד זימבבואה אף מנעו מאזרחים גישה לקרנות ומלגות בינלאומיות.

    בנושא אחר, ביום שני הכריז מנגאגוואה על כוונתו להעניק חסינות בת שלושה חודשים לאזרחים פרטיים וחברות אשר ישיבו כספי מדינה שנגזלו. בתום החסינות, הוסיף הנשיא הנכנס, ״הממשלה תעצור את כל מי שלא נענה לקריאתנו, ותבטיח שהם יישפטו בהתאם לחוקת המדינה״, אמר הנשיא הנכנס.

    (כתבה: BBC, צילום: Spotlight Zimbabwe)

    לקרוא עוד >>
  • דיפלומטיה

    נשיא סודן בביקור ברוסיה: ״זקוקים להגנה מהפעולות האגרסיביות של ארצות הברית; בסיס רוסי יוקם בסודן?

    נשיא סודן עומר אל-בשיר מבוקש מזה שמונה שנים למשפט בבית הדין הפלילי הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג, ונמנע ממנו לטוס למספר רב של מדינות. בסוף השבוע שעבר (ה׳) הוא קיים ביקור נדיר מחוץ לאדמתו אצל נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וכלי התקשורת שסיקרו את הביקור הבליטו את בקשת אל-באשיר מרוסיה שזו תגן עליהם מפני הסנקציות של ממשל ארצות הברית. עוד הוא הוסיף שארה״ב היא זו שמעוררת מחדש את הסכסוך האלים בין סודן לדרום סודן.

    הביקור מסמל הידוק ביחסי שתי המדינות אשר חתמו במהלך שהות באשיר על הסכמי שיתוף פעולה בתחום אנרגיית הגרעין והכרייה. הנשיא עצמו הוסיף שהוא מצפה שרוסיה תסייע לסייע בחימוש ומודרניזציה של הצבא הסודני. בשבוע שעבר אף פורסם בעיתון ״אל ערביה״ שסודן קיבלה לידיה מספר מטוסים שרכשה מרוסיה עבור חיל האוויר שלה. באשיר ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין דנו גם בבסיסים הצבאיים של ארצות הברית בים האדום אשר לטענת הנשיא הסודני פוגעים בריבונות מדינתו.

    סוכנות הידיעות הממשלתית של רוסיה ״ספוטניק״ פרסמה בעקבות הביקור שסודן מוכנה לארח בסיסים צבאיים של רוסיה בשטחה, לאורך הים האדום, משום שלטענתה הימצאות החילים תוכל לסייע לסודן להילחם בהברחות ובסחר בבני אדם – כך לטענת אל-חאדי חמיד, ראש ועדת הביטחון בפרלמנט הסודני אשר מצוטט בכתבה.

    (כתבה: voanews, צילום: SA PROMO)

    לקרוא עוד >>
  • זכויות אדם

    ללא חיבוק, בלי מישהו שאפשר לדבר איתו: בתי היתומים באוגנדה משגשגים ודור שלם של צעירים נפגע

    ה״גארדיאן״ כותב בסוף השבוע שעבר (ה׳) על תעשיית בתי היתומים המשגשגת באוגנדה והשפעתה ההרסנית על הצעירים ששוהים במרכזים. על פי העיתון הבריטי בין 1990 להיום חל זינוק עצום במספר השוהים בבתי יתומים במדינה, מ1,000 ללא פחות מחמישים אלף בני אדם. כמיליון פליטים, ברובם מדרום סודן, הגיעו בשנים האחרונות לאוגנדה. ובכל זאת, נראה שבעוד בעוד שזינוק דומה במספר הילדים בבתי יתומים התרחש במדינות לאחר מלחמות או השמדות עם, כגון רואנדה, הסיבה העיקרית במקרה האוגנדי היא בעיקרה כלכלית.

    כך לדוגמא, מציין העיתון, לבתי היתומים שבאוגנדה יש סיבה מצוינת לצרף אליהם יתומים חדשים בשל התמיכה הכלכלית לה הם יזכו. על פי עובדים בבתי יתומים במדינה, עלותו של כל ילד היא כ3,700 דולר בשנה, והיא ממומנת לעיתים תכופות על ידי תורמים זרים. ״לפיכך ככל שיותר ילדים שוהים בבית היתומים כך בעל המקום מכניס לכיסו כסף רב יותר״.

     

    ההשפעות ההרסניות של מרכזים אלה על יתומים תועדה למכביר. קטין אשר מבלה את שנותיו המוקדמת בבית יתומים נמצא בסיכון גבוה פי 500 להתאבד, ופי עשרה להיות מעורב בזנות לעומת קרובי משפחה אחרים. ״ישנם עיכובים התפתחותיים חמורים בקרב אותם ילדים – הם אינם מדברים עם אדם כלשהו״, מוסיפה ד״ר דליה פופ מארגון ״Hope and Domes for Children״ אשר ביקרה בבית יתומים ביחד עם כתבת העיתון, ״שום דבר לא הכין אותי לאופן שבו החוויה הזו השפיעה על האישיות שלהם. לא הייתה להם זהות (..) שום קרובי משפחה או חיבור. מספר ילדים התנהגו כאוטיסטים, ונגעו או הכו את עצמם משום שהם מעולם לא קיבלו חיבוק. הם מתחילים לרכוש לעצמם שנאה עצמית. הם מעולם לא הבינו איך הגוף שלהם עובד״.

    מעבר לתרומות הזרות, למערב יש חלק גם מהצד המתנדב בבתי היתומים שהופך אותם לדבר לגיטימי, בעזרת ארגונים כמו Unicef ו- “Save The Children”אשר שולחים לבתי היתומים מתנדבים מרחבי העולם. ברואנדה השכנה הודיעה הממשלה במרץ האחרון על כוונתה להתחיל בצמצום דראסטי של בתי היתומים במדינה עד לסגירתם המוחלטת בשנת 2020.

    מאז 2011 כ2,000 ילדים בבתי יתומים ברואנדה עוברים מדי שנה למשפחות אומנות או לקהילות שונות. האם השינוי יכול להתרחש גם באוגנדה? לטענת זיינה נאקובולווה, מפקחת על עובדים סוציאליים ממשלתיים בקמפלה הבירה, הדבר אפשרי אך דורש מחויבות ממשלתית לדבר. ״ארגונים מנהלים את המוסדות הללו כאילו כעסק כלכלי לכל דבר, בעוד אין להם את האמצעים הדרושים לספק לילדים את צרכיהם״, היא הוסיפה.

    (כתבה: גארדיאן, צילום: Flickr)

    לקרוא עוד >>
  • תרבות

    פסטיבל הצילום הבינלאומי של לאגוס: לספר אמיתות מורכבות על היבשת

    המהדורה השמינית של “LagosPhoto Festival” נפתחה בשבוע שעבר ותימשך עד אמצע דצמבר. בכל שנה מתקיים הפסטיבל תחת נושא אחר והשנה נבחרה הכותרת ״Regimes of Truth״: מושג הנלקח מהגותו של מישל פוקו בו נקבעים אילו סוגי שיח הם נכונים, אילו שקריים, מהן הטכניקות להשגת האמת וכן מי הם אלה הנהנים מהכוח ״להכתיב את האמת״.

    אזו נוואגבוגו, מייסד הפסטיבל והאוצר הראשי, התראיין השבוע הניו יורק טיימס ושוחח עם הכתב ג׳יימס אסטרין על הפסטיבל ועל צילום באפריקה בכלל. על כותרת הפסטיבל הוא מספר ש״אנחנו חותרים להבנה מעמיקה יותר חברת הפוסט-אמת בה אנחנו חיים. אנחנו נעים בין להיות מוצפים במידע רב לבין בנייה של מציאות שונה מזו של האמת״.

    ״הצילום היה כלי בו השתמשו כדי ליצור נרטיב דומיננטי בתקופה הקולוניאלית ביבשת. הכובש והשליטה שלו על אובייקטים. הצילום עסק בכוח, דומיננטיות, בשליטה. זאת הייתה ההיסטוריה של הצילום ביבשת, והיא הייתה מבוססת כולה על פרופוגנדה״.

    ״(..) דרך צילום, במיוחד צילום-עיתונות, אפשר לייצר עובדות. כאשר יש את העובדות פשר לייצר את המבנה שהופך לאמת של הסיפור. לכן צילום-עיתונות נותר חשוב מאוד ביסוד העובדות: כמה אנשים מתו, כמה נסעו, איך התנהגו האנשים בחדר באותו הזמן. צילום יכול לעשות את כל זה. אבל כדי לספר סיפור, צריך לייסד אמת. והאמת היא מורכבת, והיא משהו שאנחנו כולנו חותרים לקראתו״.

    נוואגבוגו את עבודתו של סמואל פוסו, ״האפיפיור השחור״, אשר חוקרת את האופן בו הדת, סמליה והאובייקטים שלה נועדו ליצור ׳דמות איפיור׳ אשר נותרת ללא קונטקסט אפריקאי, באופן אשר כמעט ומקדם בכוונה את הרעיון של האדם הלבן ועליונות לבנה. ״בהיסטוריה האפיפיורית לא היה מעולם אפיפיור שחור, למרות שהיום מרבית הקתולים נמצאים באפריקה״.

    (כתבה: ניו יורק טיימס, צילום: פסטיבל הצילום של לאגוס)

    לקרוא עוד >>
play

Joe Driscoll & Sekou Kouyate / שיתוף פעולה בין מאלי לארצות הברית / הופעה חיה