לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

26.4-3.5.2018

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורך: אדם רוטברד

  • דיפלומטיה

    נשיא ניגריה בבית הלבן: לראשונה בעידן טראמפ, נשיא ארה״ב נפגש עם מנהיג מיבשת ה״ Shithole Countries״

    נשיא ניגריה מוחמדו בוהארי נפגש השבוע (ב׳) עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ, פגישה ראשונה של הנשיא האמריקאי עם מנהיג כלשהו מנהיג מהיבשת שמדרום לסהרה. המפגש בין הנשיאים מגיע כארבעה חודשים לאחר שטראמפ חולל סערה כאשר כינה אנשים שחיים באל סלוודור, האיטי ואפריקה והגיעו לארה"ב תושבי ״מדינות מחורבנות״.

     

    במסיבת העיתונאים של השניים נשאל בוהארי על תגובתו לדברי טארמפ. הנשיא הניגרי בחר לשמור על זכות השתיקה (״הדבר הטוב ביותר עבורי יהיה לשמור על שתיקתי בנושא״), והוסיף שהוא כלל לא בטוח שהנשיא האמריקאי אכן אמר את הדברים. בתגובה לתשובתו לא הכחיש טראמפ שאמר את הברים, והוסיף שמספר מדינות באפריקה ״נמצאות במצב נורא והן מקומות שקשה מאוד לחיות בהם״. טראמפ החמיא למדינתו של בוהארי ואמר שניגריה היא ״היפה ביותר בעולם״.

     

    כדי להתחנף לקהל האוונגליסטי בארה״ב נחשב לתומך נלהב של טראמפ, ניצל הנשיא האמריקאי את מסיבת העיתונאים כדי להזהיר את הנשיא הניגרי מפני המשך ההרג של נוצרים במדינה: ״יש לנו בעיה חמורה עם נוצרים שנהרגים, נרצחים בניגריה. אנחנו נעבוד על הפתרון לבעיה.. משום שלא נוכל לתת לזה להמשיך״. טראמפ התכוון בין היתר לתקריות האלימות בין רועים מקבוצת הפולאני לבין קהילות חקלאות באזור הדלתא. בשבוע שעבר נהרגו 19 נוצרים ביניהם גם שני כמרים במהלך תפילות הבוקר.

     

    לכל הפחות אזהרותיו של טראמפ יוכל להעלות את המודעות בתקשורת העולמית לנושא. למרות הניסיון מטעם גורמים נוצריים ומערביים להציג את הסכסוך בדלתא כ״שואה נגד נוצרים״, הBBC הדגיש השבוע את מורכבות הסכסוך ואת ההרג ההדדי שהביא למותם של נוצרים ומוסלמים כאחד.

     

    אך בדומה למדיניות החוץ הלא ברורה של טראמפ באפריקה, כך גם מדיניות הממשל בניגריה: למרות אזהרות טראמפ חתם הממשל האמריקאי רק לאחרונה על הסכם מכירת 12 מטוסים לחיל האוויר המקומי, בעסקה ששוויה עומד על 593 מיליון דולר.

    (כתבה: Quartz, צילום: News Agency of Nigeria)

    לקרוא עוד >>
  • פוליטיקה

    דרום אפריקה: איך קייפטאון שרדה את ״יום הדין״ של משק המים?

     

    העתיד שנצפה לתושבי אחת משלוש ערי הבירה של דרום אפריקה היה קודר: היא עמדה להיות המרכז האורבני הראשון בעולם שמודיע על התרוקנות מאגרי המים בשטחו. אך מה שהיה אמור לקרות באפריל האחרון נדחה למאי ובתחילת חודש אפריל עבר לשנת 2019. כלי התקשורת בעולם דיווחו בחודש האחרון על התקדמות בפתרון המשבר, שנגרם כתוצאה מבצורות קשה ושינויי אקלים, אך גם אם הסכנה חלפה לעת עתה היא מציבה תמרור אזהרה בפני משברים דומים בערים נוספות בקליפורניה, ברזיל וספרד.

     

    ״משבר המים בקייפטאון הוכיח שמוכנות לבצורת דורשת מאמץ קבוצתי ומשותף – מדע המבוסס על עדויות בשטח, לחץ ציבורי, ורצון פוליטי לפתור את הנושא״, טוענת אמי פאלון מאוניברסיטת אלטו בפינלנד אשר פרסמה השבוע מחקר על השיעורים שמשבר המים מלמד ערים נוספות בעולם. לטענתה שינויי האקלים הפכו בצורות ספורדיות לדבר בלתי נמנע, ואספקת המים ככל הנראה תיפגע אם לא יינקטו בעתיד ״צעדים כלכליים, אקלימיים וכן כאלה הקשורים למדיניות העירונית כלפי הציבור״.

     

    כך לדוגמא בקייפטאון, בעוד צריכת המים הממוצעת בעולם עומדת על 185 ליטרים לאדם, מקציבה העירייה כחמישים ליטרים של מים ליום עבור כל אזרח, וההגבלה אמורה להישאר בתוקף גם לאחר דחיית ״יום הדין״ העירוני. לטענת העיתון ״פייננשל טיימס״ בכתבה שפורסמה בנושא השבוע, ״הדבר המדהים ביותר (..) הוא שצריכת המים העירונית נמצאת בירידה מתמדת, על אף שאוכלוסיית העיר גדלה בכמעט שליש״.

     

    כתבת העיתון החשוב חושפת את הפילוג הגדול בפוליטיקה הדרום-אפריקאית, כפי שהיא משתקפת בניהול משבר המים. האחריות על מדיניות המים בעיר נמצאת אצל רשות המים הלאומית שנמצאת בשליטת מפלגת הANC של נשיא דרא״פ סיריל רמפוזה, בעוד שהאופוזיציה של הנשיא, מפלגת “the Democratic Alliance״, שולטת בקייפטאון מאז 2006. השתיים, הרשות הלאומית מול העירייה, מאשימות האחת את השנייה בניפוח תקציבים ובזבוז הוצאות מיותרות לפתרון המשבר.

    (כתבה: Financial Times, צילום: Geographical Magazine)

    לקרוא עוד >>
  • טכנולוגיה

    גאנה: היזם שמשתמש בפלסטיק ממוחזר כדי להוזיל את עלויות הכבישים והבנייה

    גאנה סובלות בשנים האחרונות מבעיות תברואה חמורות שעולות לה כ290 מיליון דולר מדי שנה, בנוסף לפסולת רבה של פלסטיק שנערמת בערים. רק 10% מהפלסטיק במדינה ממוחזר מדי שנה, ובימים אלה עומלת הממשלה על שכפול החקיקה לאיסור השימוש בפלסטיק שאושרה כבר בקניה ורואנדה, אך שוקלת את צעדיה בשל החשש שצעדים דראסטיים מדי יגרמו לאובדן של מקומות עבודה ופגיעה במשק.

     

    עד שהממשלה תחליט על צעדיה בנושא, נלסון בואטנג הוא יזם בן 33 שמנסה לפעול דרך החברה שבבעלותו אשר מייצרת בעצמה שקיות פלסטיק. מתוך תפיסה אקולוגית שמנסה גם לשמור את השוק הזה בחיים, עמל בואטנג על תרכובת המכילה פלסטיק גרוס, חול ותחמוצת אדומה – שיחד מרכיבים חומר בו נתן להשתמש לבניית בלוקים מרובעים, כל אחד בגודל מטר רבוע.

     

    השימוש בפלסטיק גרוס אינו חדש ונעשה בו כבר שימוש במקומות אחרים בעולם. ״בהודו משתמשים בפלסטיק באספלט כדי למנוע שברים ומכתשים, אבל הטכנולוגיה שלי שונה״, הוא מסביר. ״הפטנט שלי לא כולל שימוש בבטון או חצץ. אספלט זה דבר יקר, החומר שאותו אני מציע הוא זול יותר והעמידות שלו מובטחת״. מחיר בלוק של מטר רבוע מהתרכובת של בואטנג עומדת על 1$, לעומת 1.5$ לגוש בטון.

     

    אך למרות האופטימיות של בואטנג החברה שלו עדיין קטנה, ומעסיקה כשישים עובדים בהעסקה ישירה ועוד 500 בהעסקה לא ישירה. היא מייצרת 200 בלוקים בלבד מדי יום, המכילים 800 ק״ג של אשפה ממוחזרת. היעדר המכשור הדרוש, על אף הביקוש הרב מצד יזמים ואדריכלים, הפך את הגברת הייצור לאתגרה גדול ביותר של החברה.

    (כתבה: Quartz, צילום: Nelplast)

    לקרוא עוד >>
  • בריאות

    מגפת סירופ השיעול של ניגריה: הממשלה הודיעה על איסור הסם שגרם להתמכרות ברחבי היבשת

    דובר משרד הבריאות הניגרי הודיע השבוע (ג׳) על החרמת הייצור והייבוא של סירופ נגד שיעול המכיל קודאין, זאת לאחר חשיפת הBBC שתיעדה כיצד הסירופ נמכר בשוק השחור לצעירים כדי ״להתמסטל״. בעקבות החשיפה הורתה ממשלה ליצרניות שלא להוסיף קודאין לסירופ נגד שיעול.

     

    השימוש בסירופ היה מותר עד כה רק עם מרשם של רופא, אך הנתונים מהתחקיר הצביעו על התמכרות מדאיגה בחברה הניגרית: כשלושה מיליון בקבוקי סירופ נשתים מדי יום, רק בשני מחוזות במדינה. צוות הערוץ הבריטי צילם בסתר בכיר בחברת תרופות שהתפאר בכך שהוא מסוגל למכור מיליון ארגזים מדי שבוע.

     

    ניגריה אינה המקרה היחיד של התמכרות לסירופ נגד שיעול המכיל קודאין, חומר משכך כאבים הגורם להתמכרות. מדובר בתופעה נרחבת באפריקה הנפוצה גם בקניה וגאנה, צ׳אד וניז׳ר, וצעירים רבים נוהגים לערבב אותו עם משקאות קלים. בהודו חוקק בשנת 2016 חוק האוסר את הייצור של התרופה וצריכתה ללא מרשם.

     

    במסיבת עיתונאים בנושא הוסיף שר הבריאות המקומי שהוא הורה לעשרים היצרניות של הסירופ בניגריה להחליף את הקודאין בדקסטרומתורפן, חומר הנחשב לפחות ממכר אך מסייע בשיכוך כאבים.

    (כתבה: BBC, צילום: MobieG)

    לקרוא עוד >>
  • ביטחון

    הסיפור המוזר על ״אתר הנופש״ של המוסד בסודן שהציל את חייהם של אלפי יהודים באתיופיה

    זה היה אחד המבצעים המורכבים, הנועזים והארוכים ביותר של המוסד הישראלי. 37 שנים לאחר מכן, הסיפור על ״Red Sea diving resort״, שנוהל בחשאי על ידי המוסד, יוצא לאור. ״מבצע אחים״ נמשך כשלוש שנים בשנות השמונים המוקדמות במרכזו עמד בית חוף קטן אשר תואר כ״אתר נופש ומרכז תרבות בסודן״. בעלון שחולק לסוכנויות נסיעות באירופה, בית החוף הציע שילוב של נופים מדבריים ושוניות אלמוגים, ספינות שיוצאות לשייט במזרח היבשת,  וכן אטרקציות לחובבי צלילה.

     

    אך מה שלא סופר הוא שהאתר נוהל ותוחזק ע״י המוסד. שאנשיו נהגו לנסוע במשאיות אל מחנות פליטים בסודן, שם איתרו את יהודי אתיופיה והעמיסו אותם על המשאית בחזרה ל״אתר הנופש״ – ומשם הם נשלחו אל סודן. מה שנשמע כמו הרפתקה מסרט הוליוודי עומד להפוך בקרוב לכזה: יוצר הסדרה ״הומלנד״, הישראלי גדעון רף, כתב וביים את הסרט ״Red Sea Diving Resort״ שמושפע מסיפורים אמיתיים שהתרחשו בסודן בין השנים 1981 ל-1985.

     

    הסרט שאמור להיות לצאת לאור השנה צולם בדרום אפריקה ונמיביה בשנה שעברה, ומככבים בו בין היתר כריס אוונס, היילי בנט ובן קינסלי. הסיפור על ״אתר הנופש״ נחשף לראשונה בספרו של גד שמרון, שהיה בעל תפקיד מרכזי בניהול המקום ובשנת 1997 פורסם ספרו בנושא.

    (כתבה: הארץ, צילום: הסוכנות היהודית)

     

    לקרוא עוד >>
  • פוליטיקה

    זימבבווה: הנשיא מננגגואה מנסה לשנות את תדמית מפלגתו בעזרת צעיף בצבעי הדגל

    הדגל הלאומי של זימבבווה חזר לאחרונה לאופנה – והפעם דרך צעיף. מאז שהנשיא החדש אמרסון מננגגואה נכנס לתפקידו בנובמבר האחרון, הוא נוהג להצטלם ולהיראות בציבור עם צעיף צבעוני בצבעים ירוק וצהוב, אדום, שחור ולבן. הוא נוהג לעטוף את צווארו בצעיף בנאומים, פגישות מול פורומים רבי משתתפים, בעת פגישות עם מנהיגים זרים ואף במהלך נסיעותיו לחו״ל. אישים אחרים כמו שגריר זימבבווה באנגליה החלו גם הם לעטוף את עצמם עם הצעיף, אשר קיבל בינתיים האשטג משלו (#ThisScarf. החזרה שלו לאופנה מסמלת יותר מכל את המדינה בעידן פוסט-מוגבה.

     

    מננגגואה לא דיבר עד כה באופן ישיר על הצעיף ומשמעותיו הנסתרות. בתמונות ישנות של רוברט מוגבה משנות השמונים אפשר לראות את הנשיא לשעבר עם הצעיף – האם זה אומר שהנשיא המכהן מבקש להתחקות אחר הדיקטטור ששלט במדינה 37 שנים? או אולי זו דווקא התרסה נגדו? ייתכן שמדובר בבכלל ניסיון מתוחכם לעורר רגשות לאומיים דרך פריט אופנתי שהיה כלי לאופוזיציה. באפריל 2016, ימים ספורים לאחר יום העצמאות ה-36 של המדינה, תיאר אוון מאוורי את התסכול שלו מזימבבווה בסרטון יוטיוב שהפך לוויראלי: הוא פנה למצלמה, עטף עצמו בדגל המדינה, ונשא דרשה עצובה ומעוררת השראה על מצב השחיתות והפרות זכויות האדם במדינה.

     

    הסרטון של מאוורי הפך לא רק לויראלי אלא גם לתנועת #ThisFlag שהממשלה ניסתה להשתיק ללא הצלחה. דרך סרטון של אזרח שעטף עצמו בדגל שינתה התנועה את פניה של המדינה, ושלחה מסר חשוב שזימבבווה היא לכל אזרחי זימבבווה – סמל שהוא לא רק של מפלגת השלטון Zanu-PF אלא של כלל האזרחים, אשר יכולים להיות פטריוטים ללא קשר לנטייתם הפוליטית.

     

    סיפור התנועה שהחלה עם הדגל הוא מה שעומד מאחורי הנשיא המכהן אשר במידה רבה מעתיק מהם את האקט הפוליטי-אופנתי. הוא עוטף את עצמו בצעיף עם צבעי המדינה, גם בשלושים מעלות חום, כדי להראות שזימבבווה ״פתוחה לעסקים״ ושZanu-PF היא מפלגה חדשה שעברה שינוי. עד כמה זה נכון? לטענת האתר “African Arguments” המנהיגים ה״חדשים״ של המדינה מתקשים להשתחרר מההרגלים הישנים: הם ממשיכים לתקוף סטודנטים תמימים בהפגנות, מפטרים אחיות שזועמות על תנאי העסקתן, ומבטיחים עיתונות חופשית במדינה רק ״לאחר״ קיום בחירות מתוכננות.

     

    לקרוא עוד >>
play

          Boubacar Traore / Mariama / מאלי