לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

• הרשות הפלסטינית פונה ליבשת: על האיחוד האפריקאי ואתיופיה להחליף את ארה״ב בשיחות השלום שגריר הרשות הפלסטינית באתיופיה נאסרי אבוג׳עיש קרא לאתיופיה ולאיחוד האפריקאי לקחת חלק פעיל במאמצי המשא ומתן מול מדינת ישראל, כך מדווח השבוע העיתון האתיופי בשפה האנגלית “The Reporter”. ההודעה של השגריר בשבוע שעבר (ג׳) הגיעה בעקבות פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים, ובכוונת הרשות הפלסטינית להציע את נציגות היבשת האפריקאית כמתווכים ניטרליים בשיחות השלום במקום ארצות הברית.   אבוג׳עיש הוסיף וציין שאתיופיה עשויה להיות גורם חשוב במאמץ של שיחות השלום עקב ״(..) יחסיה עם העולם הערבי וכן מיקומה החשוב בזירה הפוליטית כבירת האיחוד האפריקאי; אנחנו מסכימים לקבל את אתיופיה כמגשרת בשיחות״. על אף התפיסה בישראל של אתיופיה כשותפה אסטרטגית ביבשת הצביעה הראשונה בעד החלטת האו״ם שביטלה את הודעת טראמפ להכרה בירושלים כבירת ישראל: ״אנחנו מודים לאתיופיה על התמיכה שהיא נתנה לנו מזה תקופה ארוכה באו״ם ואנחנו מקווים שתמיכה זו תימשך גם בעתיד״, אמר השגריר.   בראיון עם סוכנות הידיעות הטורקית ״אנאדולו״ הוסיף אבוג׳עיש, אשר גם מייצג את הרשות הפלסטינית באיחוד האפריקאי, שהוא מקווה שגוש מדינות היבשת ימשיך לגנות את הצהרת טראמפ. ואולם בטקס פתיחת השגרירות בשבוע שעבר השתתפו 12 מדינות מהיבשת, ביניהן גם אתיופיה – על אף הצבעתה באו״ם נגד ההחלטה והתקווה של הרשות: גם אנגולה, קמרון והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, חוף השנהב וקניה, ניגריה, רואנדה, דרום סודן, טנזניה וזמביה.   התמיכה של נציגי שגרירויות היבשת בישראל עלתה לחלקם גם במחיר פוליטי כבד: שני דיפלומטים בכירים משגרירות אנגולה בישראל פוטרו משירות החוץ של מדינתם בעקבות השתתפותם בטקס, בטענה שהדבר פגע בשמה הטוב של אנגולה. ראש אגף אפריקה והמזרח התיכון במשרד החוץ האנגולי, חואקין דו אספיריטו סנטו, פוטר גם הוא מתפקידו לאחר שאישר את השתתפות השניים. (כתבה: AllAfrica) לקרוא עוד >>

• האשטגים ורשתות חברתיות הם הנשק החדש של החברה האזרחית באפריקה: המחאה העממית ביבשת משנה פנים התהפוכות של המחאות החברתיות ברחבי העולם לא פסחו על יבשת אפריקה. אי השוויון שהולך ומקצין מאז המשבר הפיננסי בשנת 2014 והקצב המהיר של שינויים טכנולוגיים מסמל רגע מהפכני לאקטיביסטים באפריקה, בארה״ב ובשאר העולם: שימוש בטכנולוגיה ככלי לתקשורת ישירה והעברת מידע מורכב, התקפה וחתירה תחת האליטות הפוליטיות והכלכליות.   המחאות העממיות באפריקה, כך לטענת כתבת השער של המגזין החשוב “The African Report”, מסמלות מעבר רחב יותר מעיסוק בפוסט קולוניאליזם לסוגיות סוציו-כלכליות. כך לדוגמא התנועה #RhodesMustFall בדרא״פ שהחלה בתור קריאה להסיר באוניברסיטה מקומית את פסלו של ססיל רודס, מייסד רודזיה ומראשי האימפריאליזם הבריטי בדרום אפריקה, לתנועת #FeesMustFall שעסקה בדרישה נקודתית לביטול שכר הלימוד במדינה (מחאה שהצליחה בסופו של דבר, והביאה להקצאת תקציב ממשלתי למימון שכר הלימוד). מחאות אחרות כגון #BringBackOurGirls בניגריה חשפו את אוזלת היד של הממשלה המקומית בהגנה על האזרחים.   ״המפגינים בקונגו גבון וקמרון לומדים על בשרם שמחאה בלי האשטג לא תמשוך את תשומת הלב בחוץ לארץ״, טוען העיתון, ״וללא תשומת הלב הזו המדינה יכולה לבצע מעשי זוועה ופעולות תגמול נגד המפגינים״. דוגמא לכך היא שתי תנועות הצעירים המצליחות ביותר ביבשת בשנים האחרונות,  ״Le Balai Citoyen״ בבורקינה פאסו ו״Y’en a Marre״ בסנגל, אשר נצרבו בתודעת האזרחים דרך טכנולוגיית הסלולר והצליחו בסופו של דבר: הראשונה הביאה לנפילתו של נשיא ברוקינה פרסו בלס קומפאורה, בעוד ששנייה ששילבה אומנות מוזיקה ותרבות פופולרית זכתה למקום נרחב ברשתות החברתיות וקראה לנשיא עבדוליי ואד לפנות את מקומו למנהיגים צעירים יותר.   פארידה נבורמה היא אקטיביסטית מטוגו בת 28 אשר הפכה לפנים מאחורי המחאה בטוגו. ״זוהי קואליציה של מספר מפלגות פוליטיות, ארגונים חברתיים ואיגודי עובדים שעובדים יחדיו כדי להפיל את המשטר הצבאי ששולט בטוגו מעל ל-51 שנים״, היא מספרת, ״הבנו שהמדינה שלנו כבר לא נעה קדימה״. הציוצים והפוסטים של נבורמה, שייסדה את התנועה ״Faure Must Go״ להדחת פאורה גנאסינגבה, הפכו לאחד מהגורמים לאי היציבות הפוליטית שורר בשנים האחרונות במדינה. (כתבה: theafricanreport, צילום: Mohamed Nanabhay Follow, flickr) לקרוא עוד >>

• ״לא נשתף פעולה עם ארגונים התומכים בהפלות״: הקיצוץ בסיוע האמריקאי פוגע בארגונים לתכנון משפחה באפריקה ארגון ״The Marie Stopes Ladies״ מסייע לנשים באזורים כפריים ברחבי העולם. בסניף שלו בצפון בורקינה פאסו נוסעות קבוצת נשים מכפר אחד לשני ומציעות טיפולים חינמיים למניעת היריון, כמו גם עצות על תכנון משפחה וחינוך מיני. ייתכן מאוד שביוני הקרוב הן ייאלצו להפסיק את הפעילות: עם כניסתו לתפקיד בינואר 2017 הורה נשיא ארה״ב דונלד טראמפ להפסיק את הסיוע לכל ארגון בינלאומי שמספק הפלות או מציע סיוע בנושא. הארגון הזה הוא אחד מתוך ארבעה שמומן עד כה על ידי סוכנות הסיוע באמריקאית, וסרב לקבל את החוק החדש של נשיא ארה״ב.   החרם האמריקאי על שירותי ״תכנון משפחה״ משמש בעיקר למטרות פנים-פוליטיות; הוא נועד לשרת את קהל תומכיו של הנשיא הנחשבים לנוצרים-שמרנים ומהווים חלק ניכר מהבסיס הפוליטי עליו נשען טראמפ. לטענת סוכנות הסיוע האמריקאית ישנם עוד 733 ארגונים אחרים אשר ממשיכים לקבל סיוע, אולם ״The Marie Stopes Ladies״ כמו גם ״הפדרציה הבינלאומית לתכנון הורות״ הם שני הארגונים הגדולים ביותר ביבשת שעוסקים בהפלה ונמצאים בסכנת סגירה. טיפולי ההפלה חיוניים במקום כמו בורקינה פאסו בו שיעור הפריון הוא 5.5 לידות לאישה.   בעוד שפעילות “The Marie Stopes Ladies” נמצאת בסכנת סגירה ארגון הפדרציה כבר מצא תורמים אחרים למימון הפעילות. נושא ההפלות מעורר מחלוקת בין מנהיגים דתיים לחילונים בבורקינה פאסו אך במערב אפריקה הוא זוכה לתמיכה רחבה: בשנים האחרונות השיקו ממשלות קמפיינים אפקטיביים להגבלת הילודה למען הבריאות הנפשית של האימהות. בשנת 2011 נחתם בבירת בורקינה פאסו הסכם בין מספר מדינות לפיו ייעשה מאמץ להגיע לשני מיליון משתמשים באמצעים למניעת הריון עד 2020. (כתבה: רויטרס, צילום: Gage Skidmore Follow, flickr) לקרוא עוד >>

• למען הישרדותו הפוליטית: המשחק הכפול והמסוכן של עומאר אל-בשיר המשבר הפוליטי סודן נמצא בסכנת התדרדרות חמורה. כלכלת המדינה נמצאת על סף קריסה, מחירי המזון והמוצרים הבסיסיים נוסקים מעלה מדי יום ופוגעים משמעותית באיכות החיים של האזרחים, וברחבי סודן יש אי שביעות רצון גדולה מתפקוד הנשיא עומר אל-בשיר וממשלתו. הבעיות הכלכליות התגברו לנוכח משבר הדלק שכבר כמעט ושיתק את המדינה, והממשלה מתקשה לפתור אותו. פקידים צבאיים בכירים בסודן הודו לאחרונה שמדינתם נמצאת על סף פשיטת רגל.   למרות ההתדרדרות המתמשכת הנשיא אל-בשיר מתעקש לרוץ בשנית בבחירות לנשיאות שצפויות להתקיים בשנת 2020. כנשיא מכהן הוא זוכה לחסינות ממעצר למרות שעומדים נגדו שני צווי מעצר בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג, וכדי להבטיח את הישרדותו הוא מתווה מדיניות מורכבת ומסוכנת במסגרת יחסי החוץ של סודן, בין אינטרסים אזוריים מנוגדים ויריבים.   לטענת אחמד אדם, פרשן אל ג׳אזירה, ישנם סימנים המצביעים שהלחץ עליו גובר – והוא יידרש בקרוב לבחור בין אחד מהצדדים. מהצד האחד נמצאת ארצות הברית, אשר הסירה בתקופת טראמפ את הסנקציות נגד סודן שמצידה צפויה להתחיל בחודש הבא תכנית בת חמישה שלבין שבסיומה היא תוסר מרשימת המדינות שמממנות טרור. אך לצד שיתוף הפעולה אל-בשיר חשדן כלפי האחות הגדולה מאמריקה, וחושש שגורמים בממשל מנסים למנוע ממנו לרוץ לבחירות הבאות לנשיאות. הוא פיטר לאחרונה שרים בכירים שנחשדו כחלק מקנוניה אמריקאית נגדו.   מהצד השני, בדצמבר 2017 ביקר אל-בשיר ברוסיה ובפגישתו עם ולדימיר פוטין הביע תמיכה באינטרסים הרוסיים במזרח התיכון, סוריה ועירק – לצד גינוי פומבי של ״התערבות ארצות הברית״ באזור. הוא אף ביקש את הגנת פוטין מפני האגרסיביות האמריקאית, והזמין אותו להקים בסיס צבאי בים האדום. ויש גם את קטאר – לאחרונה חתמה איתה סודן על הסכם לפיתוח האי סואכן.   המשחק הכפול והמסוכן של אל-בשיר עולה לנשיא ביוקר, ולאחרונה מספר גורמים בינלאומיים בארה״ב וברוסיה העבירו לסודן מסד ברור – ״או שאתה איתנו, אותנו נגדנו״. סודן הפכה לזירת התנגשת בין כוחות שונים ומנוגדים, ולטענת אחמד כבר פוגעים באינטרסים הפנימיים שלה.   לקרוא עוד >>

• מחקר חדש חושף: כך מועסקים ילדים בתנאי עבדות במטעי הטבק של זימבבווה ההשפעות של פיתוח התעשייה באפריקה מזהמות חברות רבות ביבשת מזה דורות אך אחת התעשיות המזהמות ביותר איננה שדות הנפט או מכרות היהלומים; ״קללת משאבי הטבע״ החדשה של אפריקה היא תעשיית הטבק. לטענת מחקר חדש של ״Human Rights Watch״ במטעי הטבק מנוצלים ילדים ועובדים בתנאי עבדות קשים – בעוד שיעור המעשנים במערב נמצא בירידה מתמדת, הוא נותר שוק בצמיחה מתמדת במדינות הדרום הגלובלי.   המחקר של הארגון מצא שילדים בין הגילאים 12 עד 17 מועסקים במטעים בקביעות בעונות הקציר והעיבוד של עלי הטבק בזימבבווה. הילדים נדרשו לעבוד שעות נוספות ללא תשלום נוסף, לעיתים כלל לא קיבלו משכורות ובחלק מהמקרים אף נדרשו לעבוד ללא שכר. בעוד שמדינות דרום גלובלי אחרות כגון ברזיל ואינדונזיה הטילו מגבלות על העסקת ילדים הם נותרו דבר שכיח במדינות ביבשת ובעיקר בזימבבווה.   לצד הניצול החשיפה של הילדים גורמת להם נזק בריאותי כבד. החשיפה לניקוטין, כך על פי המחקר, גורמת להם לשיעולים, לפגיעה בעור ובעיניים, לצד הפרעות נוירולוגיות והשפעות חמורות על הפוריות שלהם. הם נחשפים גם לחומרי הדברה חקלאיים אשר נמצאו כמעודדים התפתחות גידולים סרטניים בגוף. הילדים שהתראיינו למחקר לא היו מודעים לסכנות הבריאותיות: ״אתה נהיה חולה אבל לא יודע את הסיבה״, אמר אחד מהם. רק לעיתים רחוקות ניתנו לילדים אמצעי הגנה כלשהם.   ילד בן 15 תיאר במחקר את תהליך הריסוס של חומרי הדברה וכיצד הוא נשלח לחלץ בעזרת ידיו תולעים משדות הטבק: ״קודם כל מרססים ואז התולעים יוצאות החוצה ואז אנחנו הולכים לשדה לתפוס אותן. בכל פעם שהם מרססים אנשים הולכים אחר כך לבית חולים״. להעסקת הילדים בזימבבווה יש סיבות כלכליות: הורים מתקשים לעמוד בהוצאות החינוך של ילדיהם והם נדרשים להיכנס לשוק העבודה. מחקר שנערך לאחרונה בזימבבווה על ידי האו״ם מצא ״אחוז גבוה של ילדים שנטשו את בתי הספר לאחר שלא יכלו לעמוד בתשלומים״. (כתבה: thenation, צילום: Max Pixel)

• הפוליטיקה של תעשיית המוזיקה בניגריה ״זה נראה כאילו יש לי עבודה, אבל אני לא מצליח להיכנס ללב תעשיית המוזיקה״. כך אומר השבוע דימג׳י, זמר ניגרי בן 27 מלאגוס בירת תעשיית המוזיקה במדינה בה פועלים מדי יום אלפי אמנים שמחפשים הזדמנויות חדשות לקריירה שלהם. הפוליטיקה של התעשייה הזו, שידועה ברחבי העולם כ״פופ ניגרי״, הפכה לזירת התנגשות בין אמנים חדשים לצעירים, כאלה שנכנסו למיינסטרים ואלה שמחפשים לפרוץ.   דוגמא לכך טקס פרסי המוזיקה של ניגריה שנערך במאי האחרון בלאגוס אשר הפך למוקד מחאה ברשתות החברתיות מצד מבקרים שטענו שהזוכים לא היו ראויים לפרס, ושאלה שזכו קיבלו את הרפס בגלל מאבקים בתעשייה. וויזקיד ודאוידו, שניים מהזמרים המובילים כיום בפופ הניגריף חלקו שישה פרסים – אך ״אהובי הקהל״ מלאק ברי ובורנה בוי נותרו ללא פרס. ברי, שהופיע גם בטקס, יצא נגד ״דור הוותיקים״ של התעשייה: ״כל אותם אלה שמגדירים את עצמם ותיקים ופועלים מאחורי הקלעים ואמורים ללוות את האמנים האפריקאים הצעירים – אתם רוצים להרוס את השם שלהם״.   בקרב אנשים הפועלים בתעשיית המוזיקה בניגריה מתחזקת התחושה שהיא הפכה למקום עבודה שמפלה אמנים ומקדם אחרים על בסיס חברות וקשרים. הנפוטיזם הזה החל בשנות התשעים המוקדמות כאשר קבוצה של צעירים החלו להתעניין במוזיקה ובנו תשתיות של חברות וארגונים שונים. הם חיזקו השפעתם הכלכלית והמסחרית, והפכו לבעלי החברות הגדולות בתעשייה. ״אנשים אלה הפכו לחברים אשר נתמכים אחד בשני ובסופו של דבר גם מכתיבים את הקצב של התעשייה״, טוען השבוע האתר OkayAfrica.   אך יש גם דרך אחרת להצליח. 180 מיליון איש מתגוררים כיום בניגריה, מדינה בה השימוש באינטרנט רק הולך וגובר – וכך גם הפוטנציאל הגדול של מוזיקאים להפוך ל״ויראליים״ ולעקוף את הממסד דרך יוטיוב וטלפונים חכמים. דוגמא לכך היא האמן הניגרי המצליח מר. איזי אשר פרץ לתודעה בשנת 2016 דרך הרשתות החברתיות והכריח את ״שומרי הסף״ השמרנים לעבוד איתו.   לקרוא עוד >>

The Sound Of Africa / סרט דוקומנטרי על מקום המוזיקה בחברות המסורתיות באפריקה

• לעדכן את פרטי ההרשמה לחצו כאן
  לביטול המנוי לדיוור לחצו כאן