לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

14-21.6.2018

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורך: אדם רוטברד

  • הגירה

    למרות ירידה במספר המגיעים לאירופה: עלייה חדה במספר הפליטים ברחבי העולם

    נציבות האו"ם לפליטים פרסמה השבוע (ג׳) את הדו״ח השנתי של הארגון הסוקר את מצבם של פליטים ברחבי העולם. בעוד מדיניות האיחוד האירופאי, בנוסף למדינות כמו איטליה וצרפת, הצליחה להפחית את מספרם של אפריקאים המגיעים למדינות היבשת מצביע הדו״ח עלייה במספרם של פליטים ברחבי העולם.

     

    מנתוני הדו״ח עולה שברחבי העולם ישנם 68.5 מיליון פליטים, ומתוכם 16.2 נאלצו לעקור מבתיהם בשנה שעברה. זאת הפעם החמישית ברציפות בה מספרם של הפליטים עולה, עלייה של 2.9 מיליון לעומת שנת 2016.

    כ85% מהפליטים מגיעים ממדינות מתפתחות, וטורקיה וכן נציגת האיחוד האירופאי גרמניה הן המדינות שקבלת את המספר הגדול ביותר (3.5 מיליון פליטים, מיליון פליטים בהתאמה). ארה״ב היא שיאנית המאשרות של בקשות מקלט (331,700 בקשות אושרו בשנה שעברה).

     

    באופן לא מפתיע מציינים מחברי הדו״ח שהלחימה בסוריה הייתה הגורם המרכזי לעלייה במספר הפליטים בשנה החולפת, אך שבקרב מספר מדינות ביבשת נרשמה עלייה מדאיגה במספר הפליטים: קונגו, סומליה (986,400 פליטים) ודרום סודן (2.4 מיליון פליטים) וכן מיאנמר שבאסיה.

    בהמשך לירידה במספר המגיעים לאירופה, מציינים המחברים שאופי ההגירה השתנה: בעוד מספרם של כאלה המנסים לחצות דרך הים התיכון אל אירופה ירד בהשוואה לשנת 2016, עולה מהנתונים שמרביתם העדיפו להישאר קרוב למדינת האם שלהם, והגיעו אל מדינה עם גבול משותף.

     

    (כתבה: euronews, תמונה: newtimes.co.rw)

    לקרוא עוד >>
  • הגירה

    מדרום הסהרה לתימן: העולם מתעלם מנתיב ההגירה הקטלני

    בשנה שעברה הגיעו כמאה אלף פליטים לתימן, מדינה מדממת ושסועה שנמצאת תחת לחימה מתמשכת ומה שלדעת רבים נחשב למשבר ההומניטרי הגדול ביותר בעולם. למרות המצב במדינה כאלפיים מהגרים מגיעים אליה מדי חודש. הם מגיעים אליה דרך אתיופיה, חלק אחר מסומליה, והם נעים לעבר המפרץ הערבי בחיפוש אחר עבודה – כשערב הסעודית נחשבת ליעד המועדף. אלה שמגיעים לתימן הם לרוב צעירים מתחת לגיל 25, אך חלק גדול מהם גם קטינים שמגיעים בגפם.

     

    נתיב ההגירה הזה, בין אתיופיה לג׳יבוטי דרך תימן והמפרץ, הפך בשנים האחרונות למסוכן במיוחד: כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו בלי להיתקל באנשים מתעשיית הסחר בבני אדם, אשר חוטפים מהגרים ודורשים תמורתם כופר. בדומה להיסטוריה המוכרת ממדבר סיני, גם בנתיב הזה סובלים הפליטים מיחס אלים שכולל התעללות פיזית ומינית, עבודות פרך, סחר ואף במקרים מסוימים מוות. למצב המדאיג הזה מצטרף גם הקונפליקט בתימן, והחשש של מהגרים להיתקל באזורי לחימה. חלק מועברים למתקני מעצר המוניים.

     

    הבעיה העיקרית היא שנתיב ההגירה הזה לא זוכה כלל להתייחס בינלאומית הן מצד התקשורת והקהילה הבינלאומית, אשר לא מסייעת כלכלית בפרויקטים להפחתת הסיכון לשלומם של המהגרים. בעיה נוספת היא שבגלל המציאות הביטחונית בתימן קשה להעריך את היקף הבעיה באופן מלא: אין אומדן מדויק למספר הפליטים בתימן וכמה מהם מצליחים להגיע לאזור המפרץ הפרסי, וכן לא על סוחרי האדם או מספר מתקני הכליאה.

    (כתבה: CNN, צילום: IOM, פליטים מאתיופיה מפונים מתימן)

     

    לקרוא עוד >>
  • תרבות

    כדי להתחמק מפשיטת רגל: טניסאי העבר בוריס בקר הכריז – ״אני שגריר הרפובליקה המרכז אפריקאית״

    בסוף השבוע שעבר (ה׳) הבליטו כותרות החדשות בעולם את סיפורו המוזר של הטניסאי בוריס בקר, כוכב  העבר שדורג במקום הראשון בעולם, זכה בשישה תוארי גראנד סלאם ובמדליית זהב אולימפית, ופרש ממשחק בשנת 1999. הגרמני מתמודד בשנים האחרונות עם בעיות כלכליות רבות (חובות בגובה 54 מיליון ליש״ט) עקב השקעות כושלות והסכם גירושים יקר, ולאחרונה נאלץ להעמיד את הגביעים בהם זכה למכירה פומבית.

     

    הקשר האפריקאי של הטניסאי הפתיע רבים בתקשורת העולמית ואף במדינה ביבשת אליה נקשר. עורכי דינו של בקר הודיעו לבית המשפט העליון באנגליה שהוא מונה לנספח הרפובליקה המרכז אפריקאית ל״נושאים הומניטריים, תרבותיים וספורטיביים״. בקר הגיב על הודעת עורכי דינו לאחר מכן וסיפר שהוא חש ״גאווה עצומה״ מתפקידו החדש, ותקף את ״חבורת הבנקאים האנונימיים וחסרי האחריות״ שרודפת אחר הכסף שלו.

     

    בתפקידו החדש, כך על פי הפרסומים, יוכל ליהנות בקר מחסינות דיפלומטית שתכן עליו מפני הליכים משפטיים. החסינות הדיפלומטית תקשה על קיום הליך משפטי כלשהו נגד בקר: על פי החוק דורשי החוב לא יוכלו לתבוע את בקר ללא הסכמת הרפובליקה המרכז אפריקאית, וכן ההליך המשפטי נגדו ידרוש אישור של שר החוץ בוריס ג׳ונסון וזה של הרפובליקה המרכז אפריקאית.

     

    אך הפרשה המוזרה של בוריס בקר קיבלה בהמשך השבוע תפנית עלילתית מפתיעה, לאחר שממשלת הרפובליקה המרכז אפריקאית הוציאה הודעה רשמית בה היא מכחישה את תפקידו החדש של הטניסאי במדינה, והוסיפה שהדרכון הדיפלומטי שלו לא חוקי. לטענת מנכ״ל משרד החוץ במדינה, צ׳רובין מורובמה, מספר הזיהוי של המסמך בו מחזיק הטניסאי תואם את זה של דרכון שנגנב בשנת 2014.

    (כתבה Telegraph, צילום: worldsportnews)

     

    לקרוא עוד >>
  • פוליטיקה

    אחדות יבשתית בסימן שאלה: ההצבעה על אירוח המונדיאל 2026 של מרוקו חושפת את החיכוכים באפריקה

    הצעת מרוקו לארח את גביע העולם בשנת 2026 נחלה מכה קשה. ההצבעה שהתקיימה בשבוע שעבר (ד׳) נחלה מפלה קשה למדינה: הצעתה קיבלה 65 קולות בלבד לעומת 134 של ארה״ב קנדה ומקסיקו אשר יארחו את המונדיאל במשותף. למרות שלמראית עין נראה היה שיש התגייסות כללית של מדינות אפריקה, לא פחות מ-11 מדינות הצביעו נגד הצעת האירוח של המדינה מצפון אפריקה. ללא הקולות של כל 54 מדינות היבשת שחברות בארגון פיפ״א, למרוקו לא היה כל סיכוי לזכות בהצעה.

     

    חלק מההתנגדות למרוקו הגיעה לאור הסכסוך הממושך שלה באזור הסהרה המערבית, אליה פלשה בשנת 1975. דרום אפריקה, לה מעמד פוליטי חשוב ביבשת אשר אירחה בשנת 2010 את המונדיאל הראשון באפריקה, הייתה מהמתנגדות העיקרית להצעת האירוח של מרוקו. בין השתיים יש יחסים מתוחים מאז 2004 לאחר שדרום אפריקה החליטה להכיר בעצמאות סהרה המערבית.

     

    בשנת 2015 סירבה מרוקו לארח את טורניר אליפות אפריקה לנבחרות לאור התפרצות נגיף האבולה והחשש מהידבקות המונית של תושבים במדינה. לאחר שביקשה דחייה של מספר חודשים וסורבה, נקראה גינאה המשוונית לארח את הטורניר במקומה. שתי המדינות שחוו את התפרצויות האבולה החמורות ביותר, ליבריה וסיירה לאון, הצביעו לאחרונה נגד הצעת האירוח המרוקאית.

     

    גם שכנתה של דרא״פ נמיביה הכירה בעצמאות והצביעה נגד מרוקו. נציגי האחרונה טענו שהיא ״לעולם לא תזהה את עצמה עם מעצמה קולוניאלית״. נמיביה עצמה נכבשה ע״י דרום אפריקה לאחר מלחמת העולם השנייה עד לשנת 1990.

     

    מדיניותה של מרוקו ביבשת עברה שינויים בשנים האחרונות תחת שלטונו של המלך מוחמד השישי: לאחר שהצטרפה לאחרונה מחדש לאיחוד האפריקאי, לאחר היעדרות שנים, מבקש בימים אלה המלך להכניס את מרוקו כשותפה בקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה (ECOWAS) שלווה בביקורים במדינות מדרום לסהרה כדי לחתום על הסכמי שיתוף פעולה.

    (כתבה: Quartz)

     

    לקרוא עוד >>
  • חינוך

    בית הספר שמנסה לשנות מציאות: החרשים בגאנה חיים בבידוד מוחלט

    בשנת 1957 הגיע המיסיונר האמריקאי אנדרו פוסטר לגאנה והקים בבירה אקרה את בית הספר הראשון במדינה לחרשים וכבדי שמיעה. הוא היה חרש מאז גיל 11 והצליח לשכנע בתי ספר במדינה לתת לו ללמד את החרשים בכיתות, ובמהרה התמלאה התפוסה בכיתות עד שברשימת ההמתנה היו כשלוש מאות חרשים.

     

    שישים שנים לאחר מכן, החינוך בגאנה אמנם השתפר אך מצבם של החרשים במדינה נותר רע. חרשים במדינה מתקשים לתקשר עם הסביבה, בקרב אזרחים יש מעט מודעות לשפת הסימנים, ולטענת איגוד החרשים הלאומי ניכרת מצוקה בבתי הספר בשל היעדר מקומות מתאימים וציוד טכני לכבדי שמיעה. אף לא אחד מ-14 בתי הספר לחרשים וכבדי שמיעה בגאנה מספק לתלמידיו שירותים נלווים כגון עזרי שמיעה או טיפול בהפרעות בדיבור. ברחבי גאנה, מתוך 28 מיליון תושבים, מתגוררים 111 אלף חרשים וכבדי שמיעה

     

    ״בית הספר הממלכתי לחרשים״ במזרח אקרה, המנוהל על ידי אייזק אטא, מנסה לשנות את חייהם של 270 תלמידים. הוא נתמך על ידי הממשלה, אך פעילותו חושפת את הציפיות הגדולות של ההורים אשר מבקשים ממערכת החינוך לקחת אחריות מלאה על הילדים איתם הם מתקשים לתקשר: ״הם רוצים שניקח עליהם אחריות מלאה, כלכלית וחינוכית, אבל במקום זה הם צריכים ללמוד את שפת הסימנים ולחנך את ילדיהם להשתלב בחברה״, טוען המנהל אטא.

     

    ״בבית אני מרגיש בודד״, מספר אובד דקיי, תלמיד בבית הספר. ״אין אף אחד שיכול לתקשר איתי. חוץ מזה אין לי אף ילדים חרשים אחרים איתם אני יכול לשחק״. דקיי, בן 23, החל ללמוד בגיל מאוחר במערכת החינוך בזכות בין הספר של אטא. ״אבא ואמא שלי לא מבינים את שפת הסימנים, וזה גורם לקצר בתקשורת. כשאני מנסה לבטא את עצמי, הם מכנים אותי ׳עקשן׳ ומענישים אותי״.

    (כתבה: DW, צילום: יוטיוב)

     

    לקרוא עוד >>
  • תרבות

    עולמם המופלא של החרקים ביבשת אפריקה

    אתר החדשות הגרמני DW בחר לפרסם השבוע סקירה מקיפה ומרתקת על מיני חרקים ומעופפים ביבשת. למרות שמדובר ביצורים קטנים הם ממלאים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית העצומה של אפריקה, והפכו לחלק בלתי נפרד מהנוף של היבשת – לטוב אך גם לרע: נדרשת עקיצה אחת בלבד של יתושי אנופלס כדי להעביר את נגף המלריה, מחלה בה נדבקו מעל ל-200 מיליון בני אדם.

     

    הסקירה, אשר מלווה בתמונות מרהיבות, מתחילה עם יצור העונה לשם המפתיע ״חרק פיקאסו״ בשל יופיו ושוכן במרחב הטרופי של היבשת בין חוף השנהב לאתיופיה. מומחה החרקים הגרמני אדלברט זיץ, יליד 1860, אשר ערך בחייו סדרה בת 16 כרכים שתיעדה את החרקים בעולם וכללה מעל ל-200 איורים, הקדיש ארבעה מהכרכים לפרפרים שביבשת.

     

    הסקירה עוברת לאחר מכן לנמיביה וליכולות האדריכליות יוצאת הדופן של טרמיטים הבונים מבנים מורכבים במחוז במרכז המדינה. אל חגבים במדגסקר אשר ניזונים מצמח אסקלפיאס, וחיפושיות.

     

    (כתבה: DW, צילום: חרק פיקאסו, וויקיפדיה)

     

    לקרוא עוד >>
play

     אוסף שירים מחמש מדינות היבשת המשתתפות בגביע העולם