לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

2-9.7.19

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורכת: נעה גלוסקינוס

  • בריאות

    משבר האופיואידים: הפועלים מסממים את עצמם

    אופיואידים הם קבוצת תרכובות כימיות המדמות את השפעת האופיום הטבעי, הן משמשות בעיקר כמשככי כאבים וגם נצרכות כסמים נרקוטיים. תשומת הלב העולמית מופנת בדרך כלל לרמת צריכת האופיואידים הגבווה של בארה"ב, אך נתוני האו"ם חושפים ש87% מהצריכה העולמית של התרופות הללו מתרחשת ביבשת אפריקה.

     

    כאשר האו"ם ניסה לחשוב על דרכים להתמודד עם המגפה ההצעה המתקבלת על הדעת הייתה לנקוט במגבלות קשות יותר כלפי ייבוא התרופה. אך לאחר בדיקות מעבדה של הכדורים אותם נוטלים האפריקאים התברר שמקורם כלל לא משרשרת ייצור התרופות החוקית. התרופה שהאפריקאים מקבלים נקראת טראמאדול (Tramadol), אך למעשה הם אינם לוקחים טראמאדול אלא חיקוי זול שלו. התרופה מיוצרת בסין ובהודו כתרופה גנרית וזולה ומשווקת כטראמאדול. התרופה מגיעה דרך מערב אפריקה ונסחרת על ידי סוחרי רחוב ברחבי היבשת. על כן, כל מהלך בינלאומי לעצור את התופעה על ידי הצבת מגבלות חוקיות לא יועיל.

     

    השימוש העיקרי בתרופה הוא על ידי פעולים שעובדים בעבודות פיזיות קשות במשך שעות ארוכות והתרופה מסייעת להם להמשיך בעבודה המפרכת על מנת שיוכלו להרוויח יותר כסף. בגנאה, לדוגמה, התופעה נפוצה בקרב דייגים ומגדלי אורז. שימוש נוסף של התרופה היא כסם מסיבות בקרב צעירים ביבשת.
     
    למרבה האירוניה, דווקא באפריקה הגישה לאופיודאים לצרכים רפואיים של שיכוך כאבים היא מסובכת מאוד,
    וכמעט שאין בו שימוש בגלל מבנה כלכלת התרופות העולמית. לשם ההמחשה, 90% מצריכת האופיום הרפואי בעולם מגיעה רק ל-10% מהאוכלוסייה העשירה ביותר בעולם. בהיעדר כל אפשרות אחרת, הטראמאדול הוא גם משכך הכאבים היחיד שמגיע אל החולים באפריקה. ולכן, הוצאה של התרופה מחוץ לחוק תהיה הרת אסון.
     
    (כתבה:VICE ,צילום: Pixabay)
    לקרוא עוד >>
  • דת

    ניגריה: הקהילה היהודית מתחברת למאבק לשחרור ביאפריה

    המדינה הכי מאוכלסת באפריקה חוזה בשנים האחרונות בגדילה חסרת תקדים של הקהילה היהודית שבה, שמונה כיום כ-10,000 מאמינים, גם מספר בתי הכנסת הכפיל את עצמו מעשרה לעשרים. כיום, הקהילה מצאה את עצמה בעיצומו של מאבק אלים בין הרשויות הניגריות לבין IBOP, התנועה המחודשת לעצמאות ביאפרה. ביאפרה יצאה לעצמאות לתקופה קצרה בשנות ה-60 וחזרה לניגריה לאחר מלחמה עקובה מדם.

     

    את תנועת ה-IBOP מוביל מנהיג יהודי בשם ננמדי קאנו (Nnamdi Kanu). גם הוא כמו רוב יהודי המדינה מגיע מאזור ביאפרה ושייך לקבוצת האיגבו. האיגבו הם הקבוצה האתנית השלישית בגודלה בניגריה, והם היוו את מירב המשתתפים בתנועת ההתנגדות של ביאפריה החל משנות ה-60. יהודים הצטרפו למחאות לא אלימות של התנועה בשנים האחרונות אך ה-IBOP היא אינה תנועה יהודית והדרישה שלה להיפרדות ביאפרה אינה בעלת אופי דתי.

     

    המקור של הקהילה היהודית בניגריה שנוי במחלוקת. האיגבו היהודים עצמם מאמינים שיש קשר עתיק יומין בינם ובין שאר העולם היהודי, ושהם אחד מהשבטים האבודים של בני ישראל. לעומתם, היסטוריונים טוענים שהיהדות בניגריה היא תופעה חדשה יחסית שאומצה על ידי הניגרים במאה ה-20. אך על דבר אחד ישנה הסכמה גורפת, הקהילה היהודית נמצאת בתנופת גדילה והדבר מושפע מהגדילה של התנועה לשחרור ביאפרה. המעמד הזה מציב את הקהילה היהודית במקום פגיע אל מול הרשויות. השנה התרחשו מספר מעצרים והתקפות על בתי כנסת ובאחת מהן נלקח את ספר התורה על ידי הרשויות.

     

    על פי אמנסטי בשנת 2016 נהרגו יותר מ-150 פעילים לשחרור ביאפרה, מתוכם  28 שיהודים שחלקם נורו בבתי כנסת. הממשלה מכחישה כל רדיפה דתית וטוענת שהם נלחמים בקבוצה טרוריסטית. במקביל פעילי בקהילה מדווחים שהתוקפנות מצד הרשויות הולכת ומחריפה, בעיקר מאז העברת שגרירות ארה"ב לירושלים.

     

    (כתבה: OZY, צילום: Ambrose)

    לקרוא עוד >>
  • חקלאות

    מדגסקר: מלפפוני ים מצילים את הכפר

    במזרח הרחוק מלפפוני ים נחשבים מעדן ונמכרים במחיר גבוה הודות לסגולות הבריאותיות שלהם. תושבי כפר הדייגים הקטן טאמפולוב שבמדגסקר החליטו לנצל לטובתם את אהבתם של האסייתים למלפפוני ים, ולהקים את חוות מלפפוני הים הראשונה ביבשת. 

     

    מאז הוקמה החווה השתנו חיי הכפריים שעד אז היו מרווחים לא יותר מדולר ליום. בנוסף לרווח הכלכלי גם הים זוכה להקלת הנטל האנושי עליו. החווה היא חלק מפרויקט להגנה על הסביבה בחלקים נידחים של מדגסקר. בשנת 2004 הקהילה המקומית וארגון בריטי בשם "Blue Ventures" חשבו מה לעשות לנוכח התדלדלות הדגה באזור. הם הקימו וועד עם נציגים מכל הכפרים ברצועת החוף בה תוקם החווה. הוועד היה אחראי על ניהול אחראי של הדייג, והוחלט שרצועת החוף תהפוך לאזור מוגן שיקרא "Velondriake", שפירושו בשפה המקומית הוא "לחיות עם הים". הכפריים אסרו על דייג עם מכמורת ודינמיט, ייצרו אזורים מוגנים ללא דייג ואסרו על צייד של מינים כמו צבי ים ודולפינים. בשנת 2010 כחלק מאותו פרויקט הוקמה גם חוות מלפפוני הים על מנת לייצר פרנסה אלטרנטיבית לדייג, ולטפל בהתדלדלות הדגה.

     

    פטין חוויאר, צעיר בן 22 עובד כשומר על החווה, הוא גאה בעבודותו כשומר על 6,000 המלפפונים שבחווה :" אני גם מרוויח הכנסה וגם עוזר לקהילה שלי". ויניק אודט הוא צעיר נוסף שעובד בקציר המלפפונים, הוא היה צייד תמנונים עד שהוקמה החווה וכעת הוא מרוצה מאוד מעבודתו :"העבודה הזו יותר קלה מצייד תמנונים ואני מאוד מרוצה מהכסף. כולנו יכולים לקנות יותר דברים עכשיו"

     

    (כתבה: BBC, צילום: TOMMY TRENCHARD)

    לקרוא עוד >>
  • תרבות

    ספרות אפריקאית: התעוררות ספרותית ביבשת

    בשנת 1962 התקיים פסטיבל הספרות הראשון ביבשת האפריקאית העצמאית. סופרים מרחבי הקולוניות דוברות האנגלית התכנסו באוניברסיטת מקררה שבאוגנדה ודנו במורשת הקולוניאלית הטבועה בספרות האפריקאית וכיצד צריכה להראות הספרות ביבשת שהולכת והופכת לעצמאית.

     

    הכנס הוביל לפילוג בספרות האפריקאית, בין הכותבים האנגלופונים לבין הכותבים הפרנקופונים שהשתייכו לתנועת הנגריטוד (Negritude). הנגריטוד דגלו באחדות של שחורים ברחבי העולם ולא של אפריקאים. הם האמינו שלכל השחורים ישנן תכונות משותפות כמו רגישות וחום שלא נמצאות אצל לבנים, ושהאמנות השחורה צריכה לשקף תכונות ייחודיות אלו. הסופרים האנגלופונים חשבו שתנועת הנגריטוד לא התרחקה מספיק מצורת המחשבה הקולוניאלית והיא לא מתאימה לזמנים החדשים והעצמאיים של היבשת. מאז הכנס בשנת 1962 התקיימו כנסים ספרותיים רבים, אך ברובם היו סופרים הכותבים באותה שפה אירופאית, והפיצול הספרותי השתמר.

     

    אך בעשור האחרון ניתן לראות שהמגמה הזו מתחילה להשתנות, וסוג חדש של כנסים ופסטיבלים ספרותיים החל לצוץ באפריקה. בפסטיבלים החדשים ניתן לראות  יותר ערבוב של סופרים הכותבים בשפות שונות. בנוסף הפסטיבלים נותנים במה לאינטראקציה בין הסופרים והקוראים ופותחים פתח לדיון על הרלוונטיות של הספרים לחייהם של הקוראים. כיום הפסטיבלים האלה פורחים באלפיהם באפריקה, כפטריות לאחר הגשם.

     

    הפסטיבלים המפורסמים ביבשת הם "Time of the Writer" המתרחש כל שנה בעיר החוף דרבן שבדרום אפריקה. פסטיבל נוסף הוא יריד הספרים של סומלילנד, הפסטיבל נוסד על ידי אקדמאי מקומי בשנת 2008 והפך לאחד מהאירועים החשובים במדינה. גם גבמיה מארחת את פסטיבל הספרות " Mboka " על מנת להראות לעולם את הקהילה הספרותית הענפה במדינה הקטנה. האירוע הגדול ביותר הוא פסטיבל הספרים של לאגוס, "Ake Arts & Book Festival". הפסטיבל יוסד בשנת 2013 על ידי הסופרת לולה שוניין (Lola Shoneyin) והוא מושך אליו אלפי משתתפים. שוניין מסבירה שהפסטיבל חשוב מכיוון ש:"אנשים צעירים מחפשים אמיתות שמדברות אליהם. הפוליטיקאים והמנהיגים של היבשת הם אכזבה. הצעירים מחפשים אמת שתניע אותם קדימה, והיצירה האפריקאית היא המעוז האחרון של האמת והתקווה".

     

    (כתבה: Quartz, צילום: REUTERS/FEISAL OMAR)

    לקרוא עוד >>
play

 

          Tiken Jah Fakoly- זמר הרגאיי מחוף השנהב

                          בשיר מחווה לסיטנג