לצפייה בדיוור בגרסת דפדפן

השבוע באפריקה

13-20.6.19

השבוע באפריקה

סיכום שבועי של חדשות מהיבשת ממרכז אפריקה ע״ש תמר גולן באוניברסיטת בן גוריון

לוגו אפריקה

עורכת: נעה גלוסקינוס

  • פוליטיקה

    מצריים: מורסי נהרג באופן מסתורי

    מוחמד מורסי, הנשיא היחיד של מצריים שנבחר בבחירות דמוקרטיות התמוטט ונפטר במהלך משפטו. מורסי החוזק במהלך המשפט בתא זכוכית מבודד. על פי עורך דינו, תוך כדי שהוא מדבר מתוך התא הוא החל להחל לצעוק לעזרה ובמהרה נפל והתמוטט. מורסי היה הנשיא הנבחר מטעם תנועת האחים המוסלמים, אשר הוצאה מחוץ לחוק תחת המשטר הנוכחי של עבד אל-פתח א-סיסי.

     

    רגע לפני שהתמוטט מורסי ציטט בנאומו שיר של משורר מצרי אשר אומר: " ארצי יקרה לי גם אם היא מדכאת אותי, והאנשים שלי מכובדים גם אם הם מתנהגים אלי בחוסר צדק". מורסי לא ידע שאלו יהיו אחדות ממילותיו האחרונות, מילים אשר מסכמות את סיפור חייו. האחים המוסלמים עלו לשלטון בבחירות דמוקרטיות בשנת 2012, לאחר מהפכת האביב הערבי שהפילה את שלטונו של חוסני מובארק. לאחר שנה בשלטון הם הופלו בהפיכה צבאית שהובלה על ידי הנשיא הנוכחי עבד אל-פתח א-סיסי. מיד לאחר ההפיכה נכנס מורסי לכלא, וב-2015 נגזר דינו למאסר עולם ועונש מוות. למרות שינוי גזר הדין ב-2016 וביטול עונש המוות, מורסי למעשה מצא את מותו בעודו בכלא.

     

    עורך דינו אמר שהוא הוחזק בתנאים קשים של בידוד ושלא הותר לו לדבר עם בני משפחתו ולקבל סיוע משפטי. נסיבות מותו המוזרות מעלות חשדות מצד ארגוני זכויות אדם כמו אמנסטי ו-Human Rights Watch. אמנסטי קראה לפתיחת חקירה מיידית בנוגע לתנאי כליאתו של מורסי. לטענתם מותו של מורסי היה צפוי מראש ומכוון, השלטונות המצריים מנעו ממנו קבלת טיפול רפואי ושללו ממנו את זכויותיו כאסיר. ממשלת מצריים מסרה בתגובה שארגונים אלו פועלים בשם אינטרסים פוליטיים במסווה של הגנה על זכויות אדם ושאין אמת בטענותיהם.

     

    (כתבה:CNN ,צילום:The Hindu )

    לקרוא עוד >>
  • זכויות אדם

    אוגנדה: האישה שכתבה שיר על יוורי מוסווני

    דר' סטלה ניינזי היא אנתרופולוגית רפואית מאוגנדה שחוקרת מיניות, תכנון משפחה ובריאות הציבור. בנוסף לתפקידה האקדמי היא פעילה למען זכויות הקהילה הלהט"בית וזכויות נשים. בשנת 2018 פרסמה ניינזי שיר לכבוד יום הולדתו של נשיא אוגנדה יוורי מסווני. השיר נפתח במילים : "יוורי, הם אומרים שיום הולדתך היה אתמול, איזה יום מריר ועצוב".

     

    ב-2 לנובמבר 2018 ניינזי נעצרה בתחנת משטרה אליה היא הלכה על מנת להגיש אישורים להפגנה שתכננה לקיים נגד אוניברסיטת מקררה. ההפגנה הייתה בנוגע לעובדה שאוניברסיטת מקררה פיטרה אותה ממכון המחקר למדעי החברה עקב פעילותה האקטיביסטית. אך ניינזי לא הספיקה לקיים את ההפגנה מפני שנעצרה באשמת הפרעה לשלומו של הנשיא. החוק שאפשר את מעצרה הוא "החוק השימוש לרעה במחשב" שנחקק בשנת 2011. ההאשמות נגדה התמקדו באופן הכתיבה של השיר, אשר תואר כדוחה וסוטה מן התרבות האפריקאית.

     

    החוק נגד שימוש לרעה במחשב נחקק מכיוון שהרשתות החברתיות הן הפלטפורמה החזקה ביותר להבעת התנגדות לשלטון באוגנדה. החוק מאפשר ליוורי מסווני לשלוט גם במה שמתרחש ברשתות החברתיות, לדוגמא, בבחירות בשנת 2016 הוא יכל לחסום את הרשתות החברתיות תחת כיסוי החוק.

    דר' ניינזי כלואה עד היום בכלא הנשים לוזירה. אקטיביסטים, אקדמאים, סופרים ואנשי תרבות רבים באוגנדה תומכים בדעותיה ונאבקים על מנת שניינזי תצא לחופשי.

     

    (כתבה: Africa is a country, צילום: Sqoop)

    לקרוא עוד >>
  • זכויות אדם

    טנזניה: זהב מוכתם בדם

    תחקיר של עיתון ה-"Guardian" וקולקטיב העיתונאים "Forbidden Stories" חושף את הפרות זכויות האדם הקשות במכרה הזהב "צפון מארה" שבטנזניה. המכרה נמצא בדרך לשמורת הסרנגטי הפופלרית, אך התיירים הרבים שעוברים לידו בדרכם לספארי אינם יודעים את סודותיו האפלים של מקום זה.

     

    המכרה מוחזק על ידי חברת Acacia שבסיסה נמצא בלונדון. בשנים האחרונות המכרה הוא מקום מסוכן בו מתרחשים מקרי רצח, אונס ואלימות זאת בנוסף לזיהום הסביבתי העצום שנגרם על ידי הכרייה. מאז שהוקם המכרה באמצע שנות ה-90 נשללה מהמקומיים היכולת לעסוק בכרייה ידנית של זהב, עבודה אשר הייתה מקור פרנסה מרכזי בקרב הכפריים באזור. כתוצאה מכך החלו המקומיים להיכנס לשטח המכרה על מנת לחפש שאריות זהב במאגר המים ובערמות פסולת הכרייה. השוטרים במקום קיבלו הוראות מחברת הכרייה לירות בפולשים לשטח המכרה. כך נהרגו ונפצעו מאות כפריים אשר נאלצו לעשות זאת על מנת לשרוד.

     

    בנוסף להרג השיטתי, השומרים גם אונסים נשים אשר נתפסות מחפשות זהב בשטח המכרה. על אף שחברת הכרייה טוענת שמהשטרה היא רשות מדינית ועל כן אינה באחריותה, ידוע שהמשטרה עובדת תחת הסכם עם חברת Acacia. על פי ההסכם, המשטרה תפעל על פי הוראות החברה וזו תספק לשוטרים דלק, אוכל, ומגורים.

     

    בשנת 2015, בגלל תביעה נגד חברת הכרייה Acacia, הם החלו לכאורה בסדרת צעדים לשיפור זכויות האדם במכרה וסביבתו. התחקיר החדש חושף שהאלימות עדיין נמשכת ואינה קרובה לסיום. הנזק הסביבתי גם הוא לא טופל עדיין. כ-70,000 אנשים חיים סביב המכרה, והם חשופים לכמיקלים רעילים אשר נפלטים מערמות פסולת הכרייה. הדבר לא חוקי על פי החוקים הסביבתיים בטנזניה, וכנראה שלא היה קורה במדינה בה לאזרחים יש כוח להגן על זכויותיהם. ליסו, תושב האזור שנורה בעבר בידי שומרי המכרה מסכם את הסיטואציה במילים העצובות: "כשהם יסיימו את הזהב וילכו, אולי יחזור השלום לצפון מארה".

     

    (כתבה:The Guardian, צילום:Forbidden Stories)

    לקרוא עוד >>
  • חינוך

    גאנה: כולם הולכים לבית הספר, אבל לא כל יום

    בבוקרו של יום רגיל שתי תאומות גנאיות מתחילות את יומן. האחת, ג'יין, לובשת את מדי בית הספר הכחולים, שמה את הספרים בילקוט ויוצאת אל בית הספר. השנייה, ג'ניפר, עדיין לבושה בפיג'מה, מסתכלת בקנאה באחותה התאומה הולכת לבית הספר בעוד היא צריכה להישאר בבית. התאומות מתחלקות בימי ההליכה לבית הספר, והן לא היחידות, כך פועלת מערכת החינוך בגנאה.

     

    כאשר הנשיא ננה אקופו-אדו עלה לשלטון בשנת 2017 אחת מהבטחות הקמפיין המרכזיות שלו הייתה חינוך על-יסודי חינם לכולם. כתוצאה מכך הייתה הממשלה צריכה להתמודד עם עלייה ניכרת במספר התלמידים. על כן היא הגתה את "תוכנית שני המסלולים" בה לא כל התלמידים מגיעים לבית הספר כל יום. "תלמידים מתחלפים" היא טקטיקה שהשתמשו בה בעבר בעוד מדינות שהתמודדו עם כיתות מוצפות בתלמידים, כגון אוסטרליה, יפן וקליפורניה. חינוך על-יסודי בחינם הוא מצרך נדיר מאוד באפריקה, רק בורקינה פאסו מציעה זאת לתלמידים אשר שומרים על ממוצע ציונים גבוה. סיירה לאון ניסתה גם היא להציע חינוך חינם לתלמידיה אך הפרויקט כשל עקב הצפיפות בכיתות.

     

    לפני יישום "תוכנית שני המסלולים" רק כ-67% מבוגרי החינוך היסודי בגאנה המשיכו לחינוך על-יסודי. כיום, כ-83% אחוזים מהילדים יכולים להמשיך ולרכוש השכלה בתיכון. על פניהם, הנתונים הללו משמחים, והממשלה מחשיבה את התוכנית להצלחה כבירה. אך בעייני ג'ניפר, שלא יכולה ללכת לבית הספר כבר תקופה ארוכה מכיוון שהיא בתקופת "הפסקת לימודים" התוכנית אינה כמה מוצלחת. "אני לא מרוצה מהמערכת" היא אומרת, "אני נשארת בבית יותר מידי זמן, זה די משעמם ולא יעיל".

     

    (כתבה: New York Times, צילום:The Policy)

    לקרוא עוד >>
  • פוליטיקה

    אריתריאה: להפיל את אפוורקי באמצעות קמפיין אינטרנטי

    חבורת צעירים אריתראים החיים בגולה ברחבי העולם החליטה ליצור קמפיין אינטרנטי על פי הקונספט של "אתגר דלי הקרח". מטרתם היא לייצר תנועה עממית שתפיל את השליט הצבאי איסיאס אפוורקי השולט באריתריאה ביד רמה כבר 25 שנים. כזכור, "אתגר דלי הקרח" היה קמפיין בו אנשים העלו סרטונים בהם הם שופכים על עצמם דלי עם מי קרח כדי להעלות את המודעות למחלת ה-ALS. הקמפיין האריתראי לעומת זאת קורא לאנשים להעלות תמונות שמספרות על הדיכוי באריתריאה ועל ההתנגדות לו.

     

    יוזמי הפרויקט מקווים לנצל את המומנטום של הפלת עומר אל-באשיר על ידי תנועה אזרחית בסודן השכנה על מנת לעודד את העם האריתראי שהדבר אכן אפשרי. הקמפיין נקרא 'yiakl', שמשמעותו היא "מספיק" בטיגריניה, השפה הרשמית באריתריאה. באריתריאה כל אדם מחויב לשירות צבאי ללא תאריך שחרור, השירות עשוי להמשך לאורך חיים שלמים. אחד המגיבים לקמפיין כתב על חוויתו במחנה הצבא האריתראי המכונה Sawa : "הייתי בן 16 ושמונה חודשים, Sawa זה דבר מאוד מפחיד, ואתה אף פעם לא יודע מה הולך לקרות. זאת אחת החוויות הכי מבעיתות שקיימות, אני חייתי את האיימה הזו".

     

    לקמפיין יש תומכים ממגוון אוכלוסיות, מוותיקי מלחמת השחרור של אריתריאה ועד מוזיקאים החיים בגלות. אחד מהם הוא וודי טיקאבו (Wedi Tikabo) מוזיקאי אריתראי מפורסם שברח מארצו בשנת 2013. הוא כותב : "די לפילוג, להגירה ולמסעות הנוראיים. מספיק לשים אנשים במרתפים ללא שום הליך משפטי. מספיק ללחיות ללא חוקה". מפיקי הקמפיין אמנם נמצאים בגולה אבל הם מקווים שהחיזוק שלהם לבני עמם הנמצאים תחת משטר רודני ומדכא יעזור להם לבצע מהפכה.

     

    (כתבה: BBC, צילום: AMANUEL DAWA)

    לקרוא עוד >>
  • תרבות

    פסטיבל הולנד לאמנות: מציגים לראשונה יצירות אפריקאיות

    פסטיבל הולנד נוסד בשנת 1947, לאחר מלחמת העולם ה-2, במטרה להראות את כוחה של האמנות ככוח לריפוי, שיתוף פעולה ובנייה מחודשת של הקהילה האירופאית. בשנים האחרונות הפסטיבל הרב-תחומי שינה מעט מטרותיו והחל לכלול גם יצירות מאסיה ואמריקה הלטינית. השנה, לראשונה, הוזמנו גם אמנים אפריקאים להציג יצירות בפסטיבל. המנהלת האמנותית של הפסטיבל אמרה בהקשר זה: "אפריקה מרגישה כמו החלק האחרון שצריך לחקור".

     

    הוזמנו לפסטיבל שני אמנים מדיספלינות שונות, האחד הוא פאוסטין לינייקולה (Faustin Linyekula), כריאוגרף ורקדן קונגולזי. רבות מעבדותיו מדברת על קריסת המשטר בקונגו ועל המלחמה והפשע הרווחים במדינה.  השני הוא וויליאם קנטרידג' (William Kentridge), אמן וויזואלי מדרום אפריקה שידוע בהדפסים, הציורים וסרטי האנימציה שהוא יוצר. שני האמנים הביאו סדרה של יצירות, לא רק שלהם אלא גם של קולגות אפריקאים אחרים, ובכך נתנו חשיפה למגוון אמנים אפריקאים בפני הקהל הבינלאומי. התמות המרכזיות שקישרו בין יצירות המחול והפרפורמנס השונות היו שפה, תרגום משמעות ופרשנות. לדוגמה, כמה מן היצירות שהביא קטנרידג' כללו שירה בזולו, שפה זרה ולא מוכרת לרוב הקהל האירופאי הצופה בפסטיבל.

     

    אחת מעבודות המחול הללו הייתה של הרקדן הדרום אפריקאי ג'ורג' מקומה (Gregory Maqoma). זהו ריקוד סולו הנקרא "Beautiful Me" , הריקוד מדבר על שאלות כמו למי שייכת מסורת תרבותית? מי בפנים ומי בחוץ? מי מקובל ומי לא? שאלות שמטרידות אמנים אפריקאים רבים שבדרך כלל לא נכללים בזירת האמנות הבינלאומית כחבריהם האירופאים.

     

    (כתבה: New York Times,צילום: Steve Gunther)

    לקרוא עוד >>
play

 

             פרנסיס בבי הקמרוני בשיר "Coffee Cola"